התעוררות תשובה חלק א צ

קצת ודומה לו, כתבתי זאת להלכה מה שעלה על דעתי להשיב על השקפה ראשונה בספיקת הרב

סי' ק"י חטים שמורים שהיו מונחים בשק והיה השק קר וחששו אולי לחות יש בו בשק ונרגש עי"ז הקרירות וחששו אולי עבר הלחלוחית מעבר לעבר ונתלחלחו החטים ונתחמצו אותן שהיו מונחים סביבות השק ולא היה ששים בטוח לנגדם, והנה י"ל אולי לא הי' השק קר מחמת לחות וגם אולי לא עבר מעבר לעבר וחטה קשה אולי לא נתלחלחה ממנה ואם גם נתלחלחה ספק הוא אם נתחמצה ככל חטה שנתרככה שרק ספק הוא אם נתחמצה, והנה יבש ביבש מן התורה ברוב בטל ולרא"ש מותר אפילו לבשלם אח"כ יחד ולרשב"א אם לא היה ששים נגד האיסור אסור לבשל, אבל אם נאכל מהם קודם פסח תלינן שהאיסור נאכל ומותר בפסח וכאן הי' המעשה שהוריקו השק מלא חטים לרחים ממילא נפלו להרחיים זה אחר זה ותקמח יצא זה אחר זה ואח"כ נטלו מהקמח ואכלו ממנו קודם פסח יש לתלות שבזה שאכלו נאכל האיסור כי עדיין לא נתערב לגמרי שנאמר כי קמח בקמח לח בלח הוא ואם כן בכולו נתערב ובמה שנשאר גם כן כן נתערב בו איסור ואין יכולים לתלות בתערובת לח בלח במה שנאכל, שוב נודע כי הקמח שנטלו תחלה ממנו קודם שנתערב הקמח התערבו עם שק קמח אחר שמורה ורקדו אותי ביחד לפ"ז ברקידה נתערב היטב והוה קמח לח בלח ובטל קודם הפסח ולא אמרינן בו חוזר וניעור להלכתא דידן כרמ"א אם כן הוה כאילו אינו בעולם ונאכל ועיין דג"מ סימן ת"ל שלחומרא אם קמח דינו יבש ביבש יאכל ממנו קצת קודם הפסח

ואם גם לרש"י מין במינו מן התירה לא בטל מ"מ יבש ביבש מודה רש"י דבטל הגם שנטחן ונתערב אחר כך מ"מ נשאר בביטולו מן התורה דוקא באין מינו שנתערב יבש ביבש ואחר כך בשלו אם נותן טעם יש לומר חוזר וניעור ונאסר עתה מתחלתו כיון שנרגש טעם איסור, משא"כ כאן במינו שכבר נתבטל ואינו נולד עתה טעם איסור חדש מאין לנו לומר שחוזר וניעור איסור מתחלתו עתה לכן כשר גם לשיטת רש"י ומותר בפסח לאכלו ובפרט שכל עיקר רק חשש בעלמא הוא

סי' קי"א מי שהניח עירוב תבשילין על כבד צלוי' של עוף ואח"כ חתך ביו"ט הכבד ופירר אותו לחתיכות קטנות ועשה מהם רוטב של כבד כדרך שעושים רוטב כזה במדינה הלזו אם מותר אח"כ עוד לבשל מיו"ט לשבת, כיון דתנן אכלו או שאבד אם נשתייר ממנו כזית סומך עליו לשבת וכיון שנתפרר אין כזית במקום אחד לא מיקרי נשתייר ממנו כזית או נאמר הרוטב מצרפה הכל יחד והוה כאילו הוא כזית, וגם יש סברא לומר אפילו אם כל פירור עומד בפני עצמו מיקרי נשתייר כזית כיון דאילו אכלו בכדי אכילת פרס מצטרף מיקרי אכילה וחשובים הפירורים יחד למאכל אכילת כזית לסמוך עליו לשבת

ועי"ל אפילו אילו עירוב פירורים של כבד בתבשיל ונאמר שאין עושים עמו עירוב משום שלא הוה בכדי אכילת פרס כזית מהפירורים מ"מ י"ל התבשיל מצרפם וכדאיתא במג"א ריש סימן תמ"ב לענין בל יראה כיון דיש בכולו כזית המאכל מצטרף לחייב בבל יראה אעפ"י שאינו מחייב באכילתו, ואם עשה ממנו רוטב מערב יו"ט כיון דרוטב זה עשוי ללפת הפת יש לומר ששפיר סומך עליו משום ע"ת אם הרוטב עבה כ"כ שבכלל תבשיל הוא ולא משקה

סי' קי"ב שאלה ביו"ט שחל בשבת ושכחה האשה ולא בירכה רק להדליק נר של יו"ט אם צריכה לברך עוד הפעם להדליק נר של שבת

הנה הגם שהדליקה ולא הוה עובר לעשייתו מ"מ לפי מה שהובא במג"א סימן רס"ב דיכולה לברך בבואה מבית הטבילה ובארנו הדבר דאין הדלקה עיקר המצוה רק המצוה שיהנה בשבת לאור הנר ויאכל אצלו ולפ"ז הוה מצוה שיש לה המשכת זמן וכדפסק הרמב"ם אם לא בירך עובר לעשייתה יכול לברך כל זמן משך המצוה, הגם שלכתחילה צריכה לברך קודם תחילת המצוה שהוא ההדלקה והכשר המצוה מ"מ תוכל אח"כ לברך על נר של שבת, אם כן בנידון דידן צריכה לברך עוד הפעם על של שבת כיון דביו"ט לבד ובשבת לבד ההדלקה כל אחד מצוה בפני עצמה היא, ואם הל שבת ויו"ט יחד מקיימים בהדלקה שתי מצות וכאשר תחזור ותברך יש לעיין אם תברך על שבת לחוד או גם על שניהם ביחד יש לדמות הא להיכא דשכח והתפלל ביו"ט