התעוררות תשובה חלק א ט

בשלהם ומשלהם נתנו להם וכן נראה לדינא כי מתקנה הנ"ל בל"ס אמרו שיר של יום טוב גם ביום למ"ד

ועי"ל לפי מה דאיתא בטורי אבן שלכן לא תקנו בשביל ר"ח תקנה זו משום קרבן מוסף כיון דאין יכולין לעבר יותר מח' חדשים אולי יתרמי זה תשעה פעמים בשנה ולא יוכלו להתעבר ואין התקנה קיימת אבל משום שירה של ר"ה רק פעם אחת הוא דאתרמי בשנה ונוכל לתקנו ולפ"ז הרמב"ם דפסק בפרק ג' מהלכות קידוש החודש דמעברים ומקדשים רק לפי ראייה ולא מביא להלכה דאין מעברים יותר מח' חדשים לכן נקט סתם משום מוסף ומיירי בר"ח כקושית התוספות והמתניתין נקט סתם כדברי הכל בין לאחרים בין לרבנן

והנה מסיפא דמתניתין ע"כ מוכח דמיירי המתניתין לענין ר"ה מ"מ גם בר"ח שייך הני טעמא משום תקנת הקרבן מוסף (והשיר) אבל עדיין מה שייכות בזה שני ימים ר"ח לענין מאי בשלמא בב"ד היו מתקנים כך בבהמ"ק לענין קרבן ושיר אבל בכל העולם למה לנו לעשות משום ספיקא שני ימים בשלמא בר"ה שפיר שהוא יו"ט משום ספק מלאכה ולפעמים שניהם היו וודאי קודש אם באו מן המנחה ולמעלה כדי שלא לזלזלו בשנים הבאות ועתה תקנה ראשונה לא זזה ממקומה ומשום אשתקד כמבואר בביצה דף ה' ע"ב ברש"י ובתוספות ויעוין פנ"י שם אבל בר"ח אין לנו הבנה וטעם רק על צד הדוחק כי לענין מה נהגו קודש בר"ח שני ימים כי לענין מלאכה גם יום אחד רק מנהג הוא שלא לעשות בו מלאכה ואין שייך לומר שמפני שנשתהו העדים נהגו איסור מלאכה כל ישראל שני ימים

ויש לישב על פי דברי הטורי אבן פ"ג בפיסקא ושאין בו ביטול מלאכה לעם שמביא ראי' שבזמן שהי' הבהמ"ק קיים איסור גמור מן התורה שלא לעשות מלאכה בר"ח וראי' מירושלמי פסחים הובא בתוספות ר"פ מקום שנהגו וכן בר"ח, כיון שהקריבו בו קרבן מוסף, וא"כ שפיר נוכל לומר שנהגו שני ימים קודש מצד ספק איסור מלאכה דאורייתא ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש שלא יזלזלו בשנים הבאות כדאיתא ברש"י כיון שיש איסור דאורייתא בעשיית מלאכה בר"ח וגם עתה התקנה במקומה ונוהגין שני ימים ר"ח כי במהרה יבנה בהמ"ק ויהי' איסור דאורייתא ומשום חששא דאשתקד כמו גבי ר"ה ויעוין בפנ"י שם בביצה וגם עכשיו נהגו איסור ע"כ שפיר נוכל לומר שכל המתניתין הרישא והסיפא דמתניתין נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש ג"כ קאי בר"ח, ועיין בטורי אבן שם במגילה ותמצא נחת, והנה לפי סברתו של הטורי אבן שזכרנו שמחלק בין שבהמ"ק הי' קיים לזמן הזה מתורץ היטב ג"כ הדקדוק של הראש יוסף שם במגילה שבמשנה פרק הקורא (דף כ"א ע"א) איתא זה הכלל כל שיש בו מוסף ואין יו"ט קורין ד' ובברייתא איתא כל שאין בו ביטול מלאכה לעם, ולדברי הטו"א ניחא כי במשנה נקט שיש בו "מוסף" מיירי בזמן שבהמ"ק הי' קיים שהקריבו קרבן מוסף ממילא הי' איסור מלאכה דאורייתא ותלה אותו בקרבן מוסף, ובברייתא מיירי בזמן הזה שאין קרבן מוסף תלה בשאין בו ביטול מלאכה לעם לכן פירש רש"י עליו שנשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה, ויעוין בטו"א בר"ה (דף ל' ע"א) בהא משום ביטול מלאכה לעם שני ימים, ורש"י לא סבר שנשתייר איסור מלאכה בר"ח משום שתקנה לא זזה ממקומה כיון שלא היתה תקנה מעולם רק בזמן מוסף אז הי' אסור מדאורייתא

והנה יש לפקפק דתינח לפרש כן משנתינו אבל ברמב"ם אי אפשר לפרש כן דהוא עצמו פסק פ"ו מהלכות הקרבנות דעשיית מלאכה ביום הקרבן הוא רק איסור מנהג, וי"ל דוקא בקרבן יחיד וקרבן עצים בזה לא הוי אלא איסור מנהג ולא בקרבן ציבור ובפסח שהוא קרבן דרבים שכל ישראל חייבים בו גם הרמב"ם מודה, וזה דוחק דהירושלמי עיקר למודו מדכתיב שם תזבח את הפסח בערב והקרא נקט בלשון יחיד והירושלמי מקשה עליו מיחיד שמנדר קרבן עולה מוא"ו שעות ולמטה אם מותר במלאכה קודם וא"ו שעות מוכח דהירושלמי עצמו סובר דלפי דרש זה שדרש שם אין חילוק בין יחיד לרבים לענין איסור מלאכה, הגם שיש לחלק דירושלמי סבר דקרבן יחיד רק מדרבנן אסור ועיקר סמיכות איסור דרבנן הוא שמצאו יסוד מן התורה שאסור בקרבן פסח שהוא כקרבן ציבור מ"מ לשון הירושלמי ריש פרק מקום שנהגו שנקט מכאן אסרו משמע שגם בערב פסח רק מדרבנן אסור יעוין שם הלשון, וכיון דהרמב"ם נקט להלכתא דאינו אלא מנהג מוכח דסבר דלא כהירושלמי הזה, ועוד איתא ברמב"ם בה' יו"ט חוה"מ הואיל והוא מקרא קודש ומקריבין בו קרבן מוסף לפיכך אסרו חכמים במלאכה מוכח דגם במקריבים מוסף שרי מן התורה דהא לא קאי על בזמן הזה רק גם בזמן הבית דנקט סתם ולפי דברי משנה למלך שם יש ליישב קצת, והנה