התעוררות תשובה חלק א ח

ולמחר קודש, ובפרט לגירסת הירושלמי במתניתין דנקט אם באו בלא וא"ו ולא ואם באו בוא"ו משמע דהוא בבא ודיבור בפני עצמו. והנה מוכח עוד ברש"י דהסיפא מיירי בר"ה דאי מיירי בר"ח מה הי' הקלקול בשיר, בשלמא לכתרגימו בבבל שלא אמרו שירה כל עיקר שפיר היה הקלקול כי המתינו עם הקרבן אולי יבואו עדים ויקדשו ב"ד החודש וצריכין לומר שירה של ר"ח דהיינו ברכי נפשי על הכבש שהקריבו על תנאי כי אולי יבורר הדבר שהיה קרבן מוסף וכדאיתא בתוספות שם, וע"י שנשתהו העדים מלבוא לא הספיק הזמן לומר השירה על תמיד של בין הערבים ולא אמרו שירה כל עיקר אבל כר' זירא דאמר שהקלקול היה שאמרו שירה של חול ולא של ר"ח עם תמיד של בין הערבים, ובר"ח רק על קרבן מוסף היו אומרים שיר של ר"ח הלא באמת בר"ח היו אומרים שירה של חול עם תמיד של בין הערבים א"כ מוכח דמיירי בר"ה, ואפשר לומר כיון שהקריבו כבש אחד על תנאי דאם יבואו העדים יהא מוסף ובאמת באו העדים ונתברר שהיה מוסף והיו צריכין לומר ברכי נפשי והם אמרו שירה של חול, ומה דהקשה בתוספות א"כ היה אצל קרבן מוסף הקלקול יש לומר כיון דהיה עליו בתחלה שם תמיד ע"כ אמר ר' זירא שהקלקול היה עם תמיד של בין הערבים, אבל התוספות בעצמם לא נחתו לזה מדלא תירצו כך והנה ע"כ מוכרחים אנו לומר לר' זירא שהיה בר"ה, מ"מ נוכל לומר שר' זירא גם כן מודה שאם היה אירע המעשה בר"ח ואירע שנתקלקלו ולא אמרו שירה כל עיקר ג"כ היו מתקנים שלא לקבל העדים מן המנחה ולמעלה כי אם תקנו משום שאמרו שירה של חול תחת שירה של יו"ט מכש"כ היכא דלא אמרו שירה כלל כי אין לך קלקול גדול מזה שלא אמרו שירה כל עיקר שהוא ביטול מצוה דאורייתא לגמרי ממה שאמרו שירה של חול והוא רק תקנת חכמים איזה שיר יאמרו רק ר' זירא סבר המעשה שהיה כך היה בר"ה ושאמרו שירה של חול ומהרמב"ם מסתימת לשונו בהלכות קידוש החודש ג"כ הכי משמע כי הוא לא הביא קלקול השיר רק שלא ידעו במקדש מה יעשו אם יקריבו תמיד של בין הערבים שמא יבואו העדים ולא מביא כלל הא דנתקלקלו בשיר ע"ש מוכח בהדיא שגם בר"ח מיירי

והנה הרמב"ם תמוה מאוד שלא הביא כלל הא דנתקלקלו הלוים בשיר ונתקשה שם בלח"מ הרבה, וע"ד פלפול י"ל דהנה התוספות מקשים הלא היה הקלקול יותר גדול במה שלא הקריבו מוסף ובתוספות רי"ד בביצה איתא ואין לומר שהקריבו כל המוספים על תנאי אם יבואו עדים יהא למוספים ואם לא יהיו לעולת נדבת צבור דהא היה בקרבן מוסף גם שעיר לחטאת, וחטאת אינה באה בנדבה לא של יחיד ולא של צבור, ואי לא באו העדים נמצא החטא' היא חולין בעזר', והנה יש לומר שהקריבו על תנאי וחולין בעזרה לאו דאורייתא ההקרבה ואם כן בשעת ההקרבה היא ספק דרבנן ובפרט שרוב פעמים היו באו העדים קודם המנחה וריק פעם אחת אירע אז כך כמבואר בירושלמי ופשיטת שבאיסור דרבנן כזו היו יכולין לסמוך על הרוב כדי שלא יבוטל קרבן צבור מן התורה וא"כ לא היה כלל קלקול במוספים רק למ"ד חולין בעזרה דאורייתא ולא היו יכולין להקריב על תנאי לדידיה היה הקלקול יותר שלא הקריבו בקרבן מוסף חטאת, והנה המתניתין נקט טעם דאפילו למ"ד חולין בעזרה לאו דאורייתא, ובאמת בלישנא דמתניתין לא נקט בפירוש שמשום טעם קלקול התקינו כן ונקט נשתהו מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר והתקינו וכו' נקט הכל סתם ויש לפרש כך וכך אי משום ביטול מוסף או משום השיר לכן נקטו קלקול השיר אבל הרמב"ם דפסק חילין בעזרה דאורייתא וכדאיתא שם בכסף משנה, נקט יותר הטעם משום קרבן מוסף וכקושית התוספות באמת שביטל קרבן מוסף היא קלקול יותר. ועי"ל דהרמב"ם סובר דעיקר התקנה היה משום קרבן מוסף ובמוסף באמת לא היה קלקול כי מיד שראו שנתאחרו העדים תקנו הב"ד שלא יקבלו אותם עוד היום ויקריבו קרבן תמיד וכן מבואר מלשון הרמב"ם רק המתניתין מביא מה שאירע שאותו פעם אירע שנתקלקלו הלוים בשיר כדאיתא בירושלמי שע"י שודדים נתאחרו העדים שלקחו השודדים את העדים וע"י הרעש לא אמרו שירה כל עיקר, ולמ"ד שהקלקול בשיר היה שהיו אומרים שירה של חול כיון שתקנו ב"ד שלא יקבלו עוד העדים אמרו שירה של חול והקלקול היה כיון שנוהגין אותו היום קודש במלאכה מדרבנן שלא לזלזל ביה מכש"כ שהיה להם ללוים לומר שירה של יו"ט כדי שלא לזלזל ביה ויאמרו חול הוא או יאמרו שירה של חול, וכל הימים טובים של ר"ו אומרים בתמיד של בין הערבים שירה של יום טוב וכיון דהוא יו"ט ממש מדרבנן וכל תקנות השיר איזה שיר שיאמרו ג"כ רק מדרבנן והם אמרו