התעוררות תשובה חלק א פח

במדינתינו שרוב בהמות יש להם סירכות שלא כסידרן ומנגד לכללא רוב בהמות כשירות לאותן הפוסקים כסתמא דתלמודא דסירכא שלא כסידרן טריפה, וצ"ל עפ"י מה דאיתא ברשב"א רוב בהמות בריאות וכשירות וכיון שיצאו מכלל רוב בריאות דסרוכים שלא כסידרן המה יצאו מכלל רוב כשירות ודוקא הבריאות המה רובם כשירות, אבל מ"מ עדיין הוא מתנגד לכלל לזה הלא לפי זה שרובן סרוכות שלא כסידרן אם כן לא מצינו רוב בריאות א"כ היאך כללו לנו חז"ל רוב בהמות כשירות ובפרט לפוסקים כפשטא דתלמודא דטריפה א"כ רוב טריפות המה ולא כשירות ועל כרחך ראי' להמקילין בסירכא שלא כסדרן במיעוך ומשמוש מזה גופא ראיי' כיון דרובא בינינו סרוכות שלא כסדרן ולא הוה רובא טריפות, אבל הייתי במדינה אחת ובין שלש שבועות העיד לי השוחט לא בא לא רק אחת שהיתה סרוכה שלא כסידרן וכולם היו כשרות מיד, וחקרתי על זה ונאמר לי שבהמותיהן רועות באחו ואינם מאותן שמפטמים בעל כרחן ובהם לא נמצא סירכות, לפ"ז נאמר הא דרוב בריאות וכשירות כן הטביע הקב"ה בטבע הכל על מתכונתו נכון ואם מניחים הבהמה לנהג עפ"י טבע לרעות באחו באויר נקי ובטלטול ונענועין אזי רוב בריאות וכשירות אבל המפוטמים שסוגרים אותם בחדר בדיר (שטאלל) ובהמות אלו כל היום שם תמיד נסגרים באויר מובאש ומעופש ולא אוכלים עשב השדה הירוק ממחובר שהוא עומד בטעמו ולאותו רק דברים שונים ומשונים וגם עומדים במנוחה שם מוסגר ואינם מנענים בגופם ואינם מתעמלין וזה הנהגתם שלא כדרך הטבע ממילא יצאו מכלל רוב ובאמת רובם חולים בסרכות שלא כסידרן וסירכות המסס וכדומה לכן לענ"ד בגליל ששוחטים רובא בהמות מפוטמו' דלית בהן הכלל רובא כושרי' ובפר' בעיירו' הגדולו' מי שמחמיר שלא לאכול בשר בסירכא שלא כסדרן כראוי לכל אחד להחמיר צריך לחקור תחלה אם איננה מסרוכה רק כשר מיד

סי' ק"ח נלע"ד לפי מה שהעלה בחתם סופר יו"ד שבעד שאיננה בדוק איננו מתיר רק כשיעור מאכולת שבזמנינו וטעמו ונימוקו מבואר שם ומיקיל בזה אפילו בהרגשת זיבת דבר לח, יעוין שם היטב נראה לפי מה שהביא הטו"ז סוף סימן ק"צ משם תשובת הרמ"א, והטו"ז וגם הש"ך בנקודת הכסף מסכים עמו שאם נראה שאותו מראה אדום הנמצאת הוא סביבות הליחה מקיף בקצהו שנראה שכתם אחד הוא הליחה והאדם אז מחמירים. אך שמה מחמיר לפי מה שנראת מטו"ז רק אם יש בו כגריס ועוד אבל בפחות גם בזה מכשיר (הגם שיש לפרש ברמ"א שבזה מחמיר גם בפחות מגריס) מ"מ אם הרגישה זיבת דבר לח ובדקה בעד שאינו בדוק הגם שמראה אדום בסביבת דבר לח אינו אפילו כמאכולת זמנינו מ"מ כיון שנראה שהכל כתם אחד ובא מהגוף אסורה יען כי הרגישה זיבת דבר לח לסברת ח"ס זצ"ל כיון שודאי בא מגופה והיא ארגשה כן נלענ"ד

סי' ק"ט שאלה בא לידי בקהלה שקבלו רב אחד נ"י והבטיחו השלוחים בקבלתו שיהא לו פרנסה וקצבו לו סיפוק קבוע שאיננו מספיק אבל הבטיחו לו שיהא לו פרנסה ומסתמא דעתם מהכנסות שונות יחידות יספיק לו ועל זה השיב הרב נ"י אם גם הסיפוק קבוע איננו הרבה מ"מ כיון שהבטיחו שיהא לו מחסורו היא מרוצה להתקבל ועקר סיכא ומשכנא ובא אצלם אבל אח"כ היה הכנסתו והספקתו בצמצום ובדוחק וברוב הימים אחר י"ב שנה התאספו וקבעו לו עוד שני מאות זהובים וקבעו אותו בשם "טהייערונגס צולאגע" ואחר כמה שנים בא בקובלנא הראש הקהל אשר נתמוטטו הבעלי בתים וקשה להם לשלם סיפוק מלא לכל משרתי הקהלה ומנכים מכל אחד סכום קצוב לשנה שעי"ז יוכלו לשלם הקהל חובותם בנקל וטען כי אינם מחויבים ליתן ההוספה מן החיוב כי לא קבעו אותו לחלוטין עולמים הגם שנתנו אותו שמונה שנים זה אח"ז מ"מ אין מן החויב להם, ובפנקס הקהל נכתב סתמא בלישנא דמשמע לתרי אנפין יוכלו לפרש שלא קצבו עולמים ויוכל לפרש עולמית ובכיון עשו זה אולי ירצו ברוב הימים לחזור מהוספתם (ואיננו יודע אם הוא עשה כזאת לכתוב כן בפנקס הקהל בהסכמת כל אקרו"ט או לא) יש לדון בדברי הרב כ"י כן יען כי על פי חוקי המדינה הוספה שנתנו שלשה שנים זאח"ז מחויבים ליתן עולמית ואין בכחם לחזור ממנו אם נדון בזה דינא דמלכותא דינא וזה דבריו הלא יש בזה ארבע דיעות בין הראשונים הובא בטו"ר וב"י וד"מ סימן שס"ט יש אומרים שגם מה שנוגע בין יהודי לחבירו דינא דמלכותא דינא והוא שיטת המרדכי וסמ"ע לענין החזקות חלונות ולענין מכירת המשכון ופסק