התעוררות תשובה חלק א פז

וכצורתו, גם נסיתי אני בשנה הע"ל כאשר כתבת כי, הנה בגמרא פ' כל שעה ובמס' מנחות איתא יוצאין במצה נא ופירושו נא (האלבגעבאקקען) חצי אפייתו כפירש"י, וסימנו שכבר אפוי נא הוא אם נקרם מלמעלה ומלמטה ומן הצדדין היטב ומוסכם מכל הפוסקים גם מהמחמירין ביותר שאם נקרם מלמעלה ומלמטה ומן הצדדין היטב אזי קרוי' לחם הן לענין לחם הפנים שהיה עוביו טפח והן לענין מצה קרוי' לחם ואינו יוכל לבוא עוד לידי חימוץ ויוצאין בו אף לילה הראשונה, והרואה יראה שאפי' נקרם מלמעלה ומלמטה היטב אם ממעכין באמצע באצבע והי' נדבק ממש כמו בצק ואעפי"כ לגמרא ופוסקים נקרא כבר לחם ולא בא עוד לידי חימוץ, לכן לקחתי חתיכת בצק עב ונתתי אל התנור והי' שם עד שנקרם פניה והשויתי מה שבאמצע ממנו אל בצק בעלמא וטעמתי מזה ומזה והי' טעם הבצק ממה שהי' כבר בתנור משונה מטעם של הבצק והרגשתי בו כמו טעם לחם וממילא יפה אמרו חז"ל שאם נקרם פניו למעלה ולמטה נקרא כבר לחם ומשו"ה נוכל לסמוך ע"ז גם בהמצות ויוצאין בו, והמפקפק בזה על מה שמובא בגמרא ומוסכם מכל הפוסקים אינו אלא מן המתמיהי', כך העליתי בס"ד עוד בשנה הע"ל כאשר עיינתי בזה במכוון כשלמדתי זאת הסוגי' על אודות ענין הזה אמת הדבר שהיא רק "אהאלבגעבאקקען" היינו חצי אפייתו אבל חז"ל אמרו שיוצאין בזה ממילא אין לנו עוד להרהר על דבר זה ותוכל ליקח ככר לחם לחם חם "פרישגעבאקען" ותראה שמה שבאמצע אם ממעכין אותו באצבע היא נדבק ממש כמו בצק אעפ"י שמלמעלה ולמטה היא נאפה יפה ורק אם יעמוד איזה ימים יהי' קשה קצת וזה אפילו בבצק בעלמא אם ישהה איזה ימים יתקשה עיי' בפסחים ל"ז ע"א וברש"י שם ובמנחות ע"ח ובמס' שבת כ' ע"א עיי' בתוס' ד"ה איבעי' להו וברמב"ם הלכות חו"מ פ"ו, והנה בין לר"א ובין לחכמים בקרימת פנים אחד סגי רק אנן דלא ידעינן אם ר"א לחומרא או לקולא פסקינן לחומרא דצריך קרימת פגים למעלה ולמטה והנה אם התנור אינו חם רק מצד אחד כגון שנאפו המצות בקרקע או בתנור של חרס שאם נעשה חם מקצתו לא נעשה חם כולו משא"כ בתנור של מתכות או כגון שנדבק הפת בתנור כאשר הי' צונן רק אח"כ נתנו גחלים בתוכו כה"ג נוכל לומר כיון שרואין שנקרם למעלה ולמטה אפילו במקום שאינו חם התנור בודאי נאפה גם באמצע משא"כ אם החום שוה בכל התנור לא נוכל לומר ולידע מזה ממה שנקרם למעלה ולמטה שנאפה גם באמצע שאפשר רק למעלה ולמטה נאפה מחמת רתיחת התנור אבל לא באמצע כי רק דוקא אם הוסק מצד אחד ונקרם עבר השני אז יש היכרא שהחום הלך מעבר זה לעבר השני דרך תוכו של עיסה וכיון שנקרם עבר השני מוכח שנאפה גם בתוכו אין לנו הוכחה על זה מזה ובזה יש לי עוד ספק על איזה אופן היו התנורים בימי הגמרא ולא אוכל להוציא זה מדברי הפוסקים שמעתי שבשו"ת נאות דשא מהגאון בעל לבושי שרד מובא תשובה בענין זה ושם אפשר מבורר על איזה אופן התנורים הי' אז אבל הספר הנ"ל אין תחת ידי ועתה בא לידי ספרו ומסיק להלכה דקרימה איננו סימן רק על הקרימה עצמו שנאפה ולא על מה שבתוכו יעוין נא שם שהחמיר ובטלה דעתי הקלה נגד דעת הגאון זצ"ל כי על ידי שהוא שנאפה גם הצד שנגדו שאיננו מונח על צד שהוחם התנור בו כמו בצד אחר ממילא פועל כח האפי' בתוך העיסה מעבר לעבר עד שנקרם גם צד שכנגדו אולי יודה לזה הסברא עיין שם

סי' ק"ו נ"ל טעם למנהג שאין עושין פדיון בלילה, וי"ל ונשים לא תחסום שור בדישו כמובא בספרים דבפדיון פודה הילד מכל מיני מקטריגים ומכל רע, ובלילה גבולם הוא ונאמר לא תחסום שור בדישו, ומהאי טעמא אין ליתן לכתחלה צדקה בלילה עיין ברכי יוסף ריש הלכות צדקה ובברכי יוסף או"ח סימן רל"ה

סי ק"ז מי שנזהר ונהג שלא לאכול רק בשר בלי סירכא ובא לעיר ואינו יודע אם הוא בלי סירכא מה יעשה אם רוצה לאכול בשר

לכאורה נראה כיון שכללא בידן שרוב הבהמות כשרות יסמיך על הרוב ויאכל כמי שאנו סומכים על הרוב בח"י טריפות ומבואר דבר זה בשו"ע יו"ד (סי' ל"ט) שנים אומרים שהיה לריאה סירכא ושנים אחרים מעידים באותו מעמד שלא היה לה סירכא הוה כנאבדה הריאה וכשירה, הגם שאנו מחמירין בנאבדה הריאה לאסור מבואר בש"ך שם החילוק דבזה כיון שנעשה תקנת חכמים שנבדקה הריאה והועילו חכמים בתקנתם אין לאסור בדיעבד וסמכינן על הרוב ונשחטה בחזקת היתר עומדת, ה"ה בזה כיון שנעשה תקנת חכמים ובדקו את הריאה אבל באמת יש לפקפק הלא אנו רואים