התעוררות תשובה חלק א פו

דגם הש"ץ אינו יוצא י"ל דהרמ"א סובר דאינו אלא מנהג בעלמא להדליק בבהכ"נ ואנו מברכים על מנהג כפסק רמ"א כשיטת ר"ת והגם הברכות גופא שעשה נסים ושהחיינו שאנו מברכים הוא ממנהגא לברך, אי דסבר דהא דחוזרים ומדליקים בבית אח"כ הוא ממנהג מהדרין ומברכים ומדליקין עליו כמו שאנו נוהגין שכל אחד מבני בית מברך גם כן בעצמו או שצריך להדליק בביתו משום חשדא שיאמרו שלא הי' בבהכנ"ס כי רבים אינם הולכים לבהכנ"ס, וגם בביתו אינו מדליק ואפילו לחשדא דבני בית נמי חיישינן היכא דשייכי בהו חשד כמו חשדא דאורחים כמבואר ברמ"א סימן רמ"ג, ואולי כיון שלא הדליק עוד כדינא יכול גם מעיקר הדין לברך גם שאיננו רק מפני חשדא

ופשוט דהש"ץ אינו חוזר ומברך שעשה נסים ושהחיינו בביתו אם לא היכא דמוציא בני בית בזה, אבל קשה שהמחבר בה' יוהכ"פ מביא יש מי שאומר שמברכים על הדלקת נר יוהכ"פ והוא גם כן אינו רק מנהג דהא אין מדליקין רק במקום שנהגו ואפשר במקום שנהגו הוא מעיקר תקנת חכמים שינהגו כך או כיון שמברך בעל קיל ופירושו שמברך על הדלקת ולא להדליק כמו שמברך בשבת ושאר יו"ט ועיין ד"מ סי' ח' ובטו"ז שם שקיל לברך בעל דלכן מברך על טלית שאין בו שיעור על מצות ציצית

המג"א מקשה על הב"י דמחלק דבבהכנ"ס שיש לו שני פתחים לא יחשדו אותו כיון שאין בו חסרון כיס משא"כ בנר חנוכה, ומקשה המג"א הלא בביטול ממלאכה וסחורה בעת שהוא בבהכנ"ס נמי יש בו חסרון כיס, ויש לתרץ דשאני חסרון כיס שהוא בידו כבר וצריך להוציא מעות משא"כ באעבורי רווחא וכמו דמחלק הש"ס ר"פ מי שהחשיך דבאין מגיע ריוח לו נקל לו לוותר

המג"א הלכות סוכה סי' תרנט"ו סע"ק כ"ה מביא בשם רד"א בשם הרמב"ם דאם לא היה דעתו בתחילה על כל הנרות בכל פעם שמביאים נרות צריך לברך בכל פעם והוא תמוה והנה לפי מנהגא לדידן, יש לומר שמברך עוד הפעם להדליק משום מנהג שנתפשט שכל ישראל מהדרין והוא מנהג עפ"י גמרא ושפיר מברכים, אבל הרמב"ם דסבר דלא מברכינן על מנהגא קשה ונלע"ד דיש לומר כוונתו אם עשה אותו שליח להדליק בכמה בתים מברך בבית ראשון ודעתו על כל הבתים וסבר הליכה לא הוי הפסק אבל אם אח"כ בכל פעםעשאו אותו שליח מחדש צריך לברך בכל פעם בפני עצמו כמו שליח שמדליק בעד חבירו שמברך וכמו בכל המצות שהשליח מברך והא דאיתא במג"א שהשליח יעמוד אצלו היינו כדי שיצא בברכת שעשה נסים כיון שיש פלוגתא אם מדליקים בעדו אם חייב

סי' ק"ד שאלה אם מותר לאכול הבכורים בערב פסח על הסיום מסכת כמו שמותר לאכול בשר מר"ח עד החג על סיום מסכת יען כי הוא סעודת מצוה

נלע"ד דאסור דהנה על סיום רק אז מותר לאכול בשר אם מזדמן לו אז בזמן ההוא באקראי שגומר מסכת ורק חביריו אשר הוא מזמין לסעודה תמיד בשמחתו רק המה מותרים לאכול עמו ולא אם רק באותו פעם מזומנים כדי שיאכלו בשר והנה חו"י מביא בשם מהר"ש שהתיר בסעודת ברית מילה ומסיים והמחמיר תבוא עליו ברכה ומביא שבמקומות שנוהגים לעשות הסעודה בלילה אסור בכור לאכול על סעודת ברית מילה, והנה ק"ו ומה ברית מילה שזמנו קבוע החמיר מכש"כ בסיום שאיננו זמנו קבוע, ויש ראייה גמורה לזה לפי מה שהובא ביו"ד (בש"ך סימן קמ"ו סע"ק כ"ז) שאסור לאבל לאכול בליל יא"צ על סיום מסכת, והנה איסור תענית בניסן לדידן חמור מיאצ"ט שפסק רמ"א או"ח סימן תכ"ט שאין מתענים יא"צ בניסן והבכורות אעפ"כ מתענין בערב פסח מוכח שתעניתם של בכורים חמור מתענית יא"צ שנדחה מפני חודש ניסן משא"כ תעניתם של בכורים שאעפ"כ מתענים מכש"כ בסיום מסכת שנדחה מפני יא"צ אינו דין שידחה אכילתו מפני תענית בכורים ויש לומר כי קצת נהגו כן יען כי בן תורה עני עושה סיום והמה נותנים לו בעד זה נדבה הגונה שפודין תעניתם בצדקה והחזקת ת"ח כן יש ללמוד זכות להנוהגים, אבל עפ"י הפשוט לא נראה היתר ובפרט למי שנוהג מעיקרא להתענות א"כ הוה לדידי כנדר רק מי שנהג מעיקרא לאכול על סיום כן יש לדחוק וללמד זכות

סי' ק"ה בזמן אפיאת המצות לתשובת יקרתך מה שכתבת לי, על מדוכה זו עמדתי על סיום ממש כהוויתו