התעוררות תשובה חלק א פד

אפילו אינו צריך במועד כיון דצורך מצוה הוא מכש"כ לצורך מצות יו"ט עצמו וכל זה דוחק והנה ממנהג עולם אין ראי' שאין בקיאים במלאכת המותרות לצורך המועד ודבר האבוד וכרוב העולם ולחלק מה ששרי ואסור ובטור גופא לא הביא היתר רק על אפי' או בישול שאמרנו שאין בו לתא דאורייתא רק איסור דרבנן אבל שאר מלאכות לא הוזכר ששרי ובזמן שהיו ספק באמת לא הי' רק ספק דרבנן ומותר ליו"ט שני ועתה דבקיאין שרי משום זלזולי ואין ראייה לשאר מלאכות דלא שייך בהו הואיל וברמ"א מביא ומותר לקנות והנה מקח וממכר רק מדרבנן הוא לכולי עלמא זה מותר לכן גם מרמ"א אין ראיי' אבל מלאכה גמורה מאן לימא לן דמותר לכן לענ"ד יש להחמיר בזה כיון דהרבה סוברים דמלאכה בחוה"מ דאורייתא הוא ואולי יש לומר דמפני זה שינוי רמ"א מטור וכתב דוקא לקנות כיון דרמ"א סבר דמלאכה בחוה"מ דאורייתא הוא כדדיוק מיני המג"א סימן תק"ל

, סי' צ"ט שאלה במקום דשכיחי זבובים ותולעים בסכך סוכה ושכיחי דנפלו מן הסכך למאכל ויש לחוש שיעבור האוכל חלילה על כמה וכמה לאווין, אם מותר משום זה לסכך בעצים לכתחלה, ואם סכך בסכך שנופלים ממנו תולעים אם יוצא ידי מצות סוכה היינו באופן שאין יכול ליזהר שלא יפלו בתוך המאכל כי אז אין הסוכה ראויה לאכול בה ואם איננה ראויה לאכילה ושתיה ושינה אינו יוצא בזה כלל כדאיתא בשו"ע (סי' תרמ"א סעיף ד' בהג"ה שם) (ב) אם מתרמי על פי סבה שנופלים במאכל לפעמים זבובים אם מותר לאכול בבית וזה לענ"ד פשיטא דפטור לפי מה דאיתא שם בשו"ע סימן תרל"ט במג"א סע"ט אם זמן קור שיקרש הרוטב פטור לאכול שם מכש"כ באם אינו אוכל משום שיפלו בו שרצים משום איסור

סי' ק' הנה יש לדון לכל בני ישראל שלא יכשלו באיסור שקצים ורמשים תולעים) מילבין שנתהוו לרוב בימי הקיץ ובפרט בארצות החמים כי לרוב המה נמצאים במאכלות והנה כדפסקינן ביו"ד סימן ק"ג שדברים המאוסים ובדילים ממנו בטל ברוב אפילו גוף האיסור, וזה דוקא בפגומים אבל החוו"ד וכן הוא בש"ך שתולעים אינם פגומים אך עומד ונגדיכו דלכל הפחות מדרבנן אסור דבריה לא בטלה וכדאיתא בסימן ק' דגם נמלה לא בטלה והגם שפגומה היא, וכל זה הוא בנתבשל ונתערב בתבשיל ואין ניכר בו ואם אוכל המאכל חי שאם יבדוק ניכר האיסור אין בו ביטול והוא חייב על כל בריה כמה לאוין ויש לדון בזה לפי שיטת הרא"ה בבד"ה דהפגומין לא אסרוהו התורה מעולם רק אם הוא משביחם רק אז הוא חייב אם כן בבישול דהוה רובא דרובא סמך ובטל מן התורה בלאו"ה אולי יש סניף שיטת הרא"ה והרשב"א חולק דאם לא נאסרה הבריה בעצמותה רק אם משביחה אח"כ וכי הוא עושה מהיתר איסור ועל זה לענ"ד יש להשיב הלא חלב ובשר טריפה שאסרה התורה כל שאוכלה חי כמות שהיא פטור משום שלא כדרך אכילתן והנאתן רק אם מבשלו חייב א"כ לאו דחלב וטריפה מעיקרא לא נאמר רק חם מתוקנה ומבשלה ואכלה כדרך אכילתן ה"ה כל לאו דשרצים לא נאמר רק במשובחים או במשובחים או במשביח על ידי תיקון ובישול וה"ה אם משביח הפגום כמו בחלב וטריפה ועוד דהא כזית נבלה גם חי מטמא במגע ובמשא הגם דאם אכלו חי פטור אבל הוא נבילה בעצמותה התורה לא חייבה על דרך אכולה זו ה"ה השרצים משמנם שרצים דמטמא אבל על אכילתן אינו חייב אם אכלן פגומין רק אם משביחין ויש להשיב קצת על זה דאינו דומה לבשר חי נבילה וחלב דהא אם יש מדינות שאוכלים בשר חי הוה כדרך אכילתן והוה הבשר חי גוף האיסור יעיי' בתוס' מנחות גבי שעיר חטאת דיוהכ"פ שחל בערב שבת דף ק' ע"א בד"ה ששונאים וז"ל ומה שהזכירו אותם לגנאי שאוכלים השעירים חיים אע"ג דמצוה קעבדי שלא יבואו לידי נותר לפי שהרגילו עצמם כ"כ לאוכלים חיים אף בכל השנים דמיחזי כרעבתנותא עכ"ל והנה דקדקו שלא יבוא לידי נותר משום אכילת חי אינם מקיימים מצות אכילת קדשים דהוה סלא כדרך אכילתן והנאתן רק עבדי מצוה שע"י אכילתן לא בא לידי נותר אבל מסוף דברי' שהרגילו עצמן ואוכלים חיים בכל השנים ומיחזי כרעבתנותא כי ע"י שהרגילו בכל יום כיפור לאכלו חי לא מיקרי דרכם בכך רק בטלה דעתם אצל כל אדם ואולי יש לומר מלשון המשנה שהבבליים אוכלים אותו חי מפני שדעתם יפה דלגבי דידהו מיקרי כדרך אכילתן שדעתם יפה ואוכלים שאר בשר כן ומה שמקשה רשב"א מאוכל יתוש או פרעוש דהמקשן סבר דנעשה מומר להכעיס י"ל דהתם כיון שרוצה לאכלו בכוונת אחשבי', משא"כ אם השרצים מצוים במאכלים שעיקר כוונתו על