התעוררות תשובה חלק א פג

אינו אלא לענין מלאכה ולא לפטור מסוכה (כמו שאינו חייב בתוספות במצות הנוהגות באותו יום ולפ"ז כמו שאם מוסיף בערב סוכות מחול על הקוד' מ"מ עדיין פטור מסוכה עד הלילה ה"ה שהתוספות אינו מבטל ממנו מצות הנוהגות ביום הקודם) וכן הוא במג"א (סי' תצ"א) במוצאי פסח קודם שהבדיל אעפ"י שאסור במלאכה מ"מ מותר לאכול חמץ לכן לענ"ד חייב בסוכה מן התורה אז אפילו אי תוספות יו"ט דאורייתא הוא מ"מ לא יברך דהיאך יכול לברך כיון שקבל עליו י"ט וכן הוא בהלכות תפילין אם התפלל ערבית ולא הניח תפלין באותו יום מניחם בלא ברכה והא רק לענין ברכה דרבנן מהני קבלתו ללילה אבל לא לענין מצוה דאורייתא יש ליישב דהתם רבנן גזרו שלח יניח תפילין בלילה וכיון שלא הי' לו תפילין כל היום והתפלל ערבית אחר פלג המנחה ועשאו לילה נכנס בתקנת חכמים שלא להניחם בלילה והנה מדברי תוספות אלו מבואר דסברי תוספות יו"ט דאורייתא ואין לדחוק דקאי איוכ"פ דאם כן לא מקשה תוס' מידי דיוכ"פ אינו חייב בשמחה ואולי סברו תוספות כהני גאונים הובא ברא"ש פרק ד' ממס' ר"ה אות י"ד דאמרינן בר"ה ויוהכ"פ מועדים לשמחה והגם שאין בו אכילה כלל, ובאמת הוא תמוה קצת מגמרא פסחים דף ע"א ע"א דמתרץ בשבת שחל ביום א' של יו"ט למ"ד דבעי זביחה בשעת שמחה דמשמח ביין ישן ובכסות נקיי' משמע בלא אכילה כלל לא שייך שמחה ויש לדחוק דלאו דוקא בכסות נקיי' ויין ישן ה"ה בכסות נקיי' לבד ועוד דנקט הגמרא לשון רבים דמסר לה בשבתות וימים טובים א"כ מוכח דקאי על כל שבתות ויו"ט ולא על יוהכ"פ לבד אבל קשה לי הלא אין נשים מחויבות בתוספות יו"ט דהוה עשה שהזמן גרמא ורק בתוספות עינוי של יוהכ"פ מחויבות דריבוי לן קרא בהדיא כמבואר להדיא במס' סוכה דף כ"ח ע"ב ודוחק לומר כיון דגילה קרא גבי יוה"כ ילפינן מינה לכל תוספות יו"ט ושבת דנשים חייבות למאן דיליף לכל שבת ויו"ט תוספות מקרא דמדאורייתא הוא דאולי העינוי דיוהכ"פ חמיר לענין זה מתוספו' מלאכה ומשאר תוספ' דשבתות ויו"ט, והא ראיי' דרמב"ם פוסק תוספות עינוי יוהכ"פ הוה דאורייתא ותוספות מלאכה ביוהכ"פ לאו דאורייתא אבל מתוס' קידושין דף מ"ד ע"א ד"ה מעקה מוכח דסבירא להו דגם באיסור עשה כגון שביתת יו"ט ביו"ט עצמו נשים פטורות מכש"כ דפטורות לפי"ז בתוספות יום טוב וצ"ל דאין להקשות מתוס' לתוספות דמי שאמר זה לא אמר זה דכמה מרבותינו העתיקו וכתבו התוספות. סי' צ"ח שאלה אם מותר לעשו' מלאכ' בחוה"מ לצורך יו"ט שני. תשובה בטור אי"ח סימן תרל"ט מביא שאם אופה או מבשל בחוה"מ לצורך יו"ט שני יאכל קצת ממנו על ידי הערמה דאסור לצורך יו"ט שני בלאו"ה משום דבקיאין בקביעא דירחא (וצ"ע אפילו אי לא בקיאין הוה ספק חול ואסור לעשות מלאכה בחוה"מ וודאי לספק חול) ומעיד הטור לפי גירסת הב"י שהרא"ש לא חש לזה משום דלא אתי לזלזולי ביום שני והנה יש להסביר דבאמת אפיה ובישול לדידן דפסקינן דאמרינן הואיל אם כן ליכא כאן מלאכה דאורייתא רק סמוך לחשיכה כדאיתא בתוספות ביצה פרק שני דבסמוך חשיכה לא שייך הואיל מקלעי אורחים וחייב מלקות מ"מ לצורך יו"ט ראשון של ימים אחרונים מותר לבשל בחו"ה כבערב יו"ט אפילו סמוך לחשיכה דשייך הואיל דהא על למחר שהוא יו"ט מותר לבשל לכתחלה וממילא דלמחר כל היום יוכלו לבוא אורחים ועל למחר מותר להכין) מ"מ על ידי הואיל עוד איסור דרבנן ומותר על ידי הערמה והרא"ש לא חייש לזה האיסור דרבנן דהתירו חכמים איסור דרבנן זה כדי שלא לבוא לזלזל ביו"ט שני, הלא יותר מזה בטלו מצות תפילין מכל ישראל ביום שני, כדי שלא יבואו לזלזל ולפי מבואר בגמרא סוכה דהא דלא נטלו לולב ושופר ביום ראשון שחל בשבת משום גזירה שמא יעבירנו זה גזרו חז"ל רק משום שהוא ספקא דיומא והאידנא תקנו חז"ל שישאר הדבר כמו שהי' מאז ושיהא כמו ספק ובטלו מכל ישראל שופר ולולב כי היכי דלא לבוא לזלזולי ביו"ט שני, והנה שאר מלאכות דלא שייך בו הואיל דאינם ראוי' לאורחים ומותר רק הצריך לו אי מלאכה בחוה"מ דרבנן יש לומר שהתירו משום זלזול, אבל לפוסקים מלאכה בחוה"מ דאורייתא היאך יוכל להתיר איסור תורה בקום ועשה חוץ, אם נדחוק כבתוספות יבמות (פרק האשה רבה) במקום צורך גדול גם בקום ועשה יכולים להתיר ודנו וחשבו חז"ל זה לצורך גדול או יש לדחוק כיון דתקנת יו"ט שני הוא אולי יגזרו המלכות גזירה וישתכח סוד העיבור כמבואר ביצה דף ד' ע"ב והוה זה צורך מצוה דלא לזלזולו כדי שיתקיים יו"ט הראשון, ומלאכה לצורך מצוה שרי כמבואר סימן תקמ"ה דכותב תפילין לעמצו