התעוררות תשובה חלק א פב

ויש לומר לבית הלל במסכת חגיגה דף ו' ע"א דעולה שהקריבו במדבר עולת תמיד הי' וכר"ע שם ע"ב כיון שהתחיל שוב לא פסקה א"כ תמיד ומילה לפני הדיבור היו שניהם וכיון שהתחיל שוב לא פסק א"כ לא יליף פסח מני' מה להנך שיש בהם צד חמור שהיו לפני הדיבור עיין תוספ' על זה שם ע"א אבל פסח אם גם היה לפני הדיבור מ"מ ואח"כ פסקה, אבל לר"ע דלא סבר אחר ביאה וירושה ואם כן היו מחויבים במדבר בפסח אם כן גם פסח לא פסקה א"כ שפיר יליף פסח מתמיד ומילה ולא השיב הלל על פרכת ק"ו לשיטתי' של הלל דסבר דעולה במדבר עולת תמיד הי' ולא פסקה ולא יליף פסח מיני' א"כ על כרחך כר' ישמעאל דלא היו מחויבים במדבר להקריב והוה ק"ו פריכא דמה לתמיד דקודם הדיבור הי' ולא פסקה משא"כ בפסח ולדידי' צריך לומר בשנה השנית על פי הדיבור הי' הוראת שעה א"כ ה"ה הא דדחי שבת הוראת שעה וליכא למיליף מהתם מבמעדו ואמר כך מקובלני

סי' צ"ה במה דתמהו רבותינו האחרונים דהיאך מברכינן על עירובי חצירות בבהכנ"ס ערב פסח הא עיקר העירוב בשעת גביי' ואח"כ כבר נעשה מצוותו, יש ליישב דהא אם נאכל העירוב מבעוד יום בעש"ק אסור להוציא מבתים לחצירות א"כ עיקר חלותו בביהש"מ ויכול להקדים ולברך ולא גרע ממצוה שיש לה המשך זמן שיכול לברך עליה, מכש"כ בזה שלא הי' עדיין חלות המצוה ובזה יש ליישב מה שתמה המג"א (רס"ג סע"ק י"א יעוין שם) שאם שכחם האשה בע"ש מלברך על הנרות תוכל לברך בליל שבת והוא תמיה, וי"ל שעיקר המצוה ליהנות מאורו לאכול אצלו לתשמישים אחרים ויכולה לברך כל זמן משך הדלקתו שהוא המשכת מצותו ומכש"כ בהכנסת שבת שאז חלות עיקר המצוה

סי' צ"ו שאלה אם מותר להרכיב אילני סרק עם אילן שושנים

נלע"ד דאסור הרי מבואר בטור ובשו"ע יו"ד סימן רצ"ה דסרק על אילן מאכל אסור וכיון שהרשב"א מחמיר דבוורדים שייך ערלה וכן בתוספות, וראייתם ממתני' שביעית דשייך בו שביעית חזינן דהוי פרי ממילא אסור להרכיב בו אילן אחר אפילו סרק, והגם בערלה מקילים יש כיון דהראב"ד מיקל והמיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל זה לענין ערלה דהוה רק הלכה למשה מסיני בחו"ל אבל מרכיב דהוה לאו מן התורה גם בחו"ל לא אמרינן בו המיקל וכו' ועוד הראב"ד גופא דמתיר דאין בוורד ערלה כתב טעמו דעיקר הפרי רק הזרע אבל העלים אינם בכלל פרי ומריחים העלים ואין אסורים בהנאה להריח דאין בו ערלה שהעיקר פרי הזרע מ"מ לענין אילן גופא הוה אילן מאכל דזה מודה הראב"ד א"כ לכולי עלמא אסיר להרכיב ועוד הלא ממשמעות הטור לפי הב"י בסימן רצ"ה גם סרק בסרק אסור כשיטה שניי' שהביא הר"ש שם לכן פשיטא שחלילה להקל

סי' צ"ז הנה בטו"ז (סימן תרס"ח) חולק אמהרש"ל שמסכים אם קבל שמיני עצרת מבעוד יום שלא יאכל בסוכה עד הלילה משום שלא יבטל בידים ברכה המחויב לברך לישב בסיכה וחולק עליו מטעם שהפה קדוש שצוה על הסיכה הוא אמר להוסיף מחול על הקודש וממילא שמיני הוא ודין שמיני נוהג בו שאין מברכים רק יתובי יתבינן עיי"ש ולענ"ד הנה הלא לא מוסכם הוא שתוספות יו"ט דאורייתא הרמב"ם והטור לא סבירא להו כלל תוי"ט אם כן לדידהו אפילו מדרבנן לא מחויבים בתוספות וממילא חייב בסוכה מן התורה ואעפ"כ אם יאכל לא יברך כיון דפלוגתת הפוסקים אם מחויבים להוסיף ואם מהני להוסיף הוה הברכה ספק ומדרבנן להקל מ"מ לא אריך להכניס לכתחלה בספק ברכה הגם שיש לפקפק אם רוצה להיות בסוכה והוה ספק עשה דאורייתא למה יבטל עצמו מספק עשה דאורייתא בשביל שלא להכניס לספק ברכה דרבנן לכתחלה, ועוד הא תינח לדידן בחו"ל אבל בא"י דשמיני פטור לגמרי ואסור לישב בסוכה משום בל תוסיף לטו"ז פטור ואסור עוד לאכול בסוכה לאחר תוספות אבל כיון דפלוגתת הפוסקים הוא אי תוספות יו"ט דאורייתא חייב מספק לאכול בסיכה ולא יברך ובעיקר הלכה זו יש לו ראייה מן תוספות כתובות דף מ"ז ע"א ד"ה דמסר לה בשבתות וי"ט והקשה בתוס' הא אין נושאים נשים במועד ודאורייתא הוא ומתרצים דמיירי בתוספות יו"ט דלא מבטל אותה ממלאכה ואעפ"כ אין חייבות בשמחה מוכח להדיא דאם גם תוספות דאורייתא כדסבירא לתוספות מ"מ אינו אלא לענין מלאכה ולא לענין שער מצות הנוהגות כגון שמחה (ומוכח מזה דסברי תוספות דגם לילה ראשונה חייב בשמחה מן התורה) וממילא תוספות יו"ט של ש"ע