התעוררות תשובה חלק א עט

ומקום מזבח נקל מאד לידע כי ארכו ורחבו של הבית ועזרה ומקומו של מזבח מבואר במשנה מדות ואם אולי אי אפשר לצמצם כל כך מקומו מ"מ רחבו ל"ב אמות ובדיעבד אינו מעכב רק קרן יסוד כבש וחמש אמות ובאמצע רוחב מקומו בחמש אמות די, עתה חנני השי"ת הלא תמוה שמרן רא"ס ומרן רע"א זצ"ל כולן לא זכרו מאומה ממה שהעיר בחתן סופר מפסק הרמב"ם דטומאה רק דחוי וצריכים ציץ לרצות לכן נלע"ד הלא יכולים להקריב בלי שום טומאה ואין צריכים ציץ. נעשה אם הקב"ה יצליח בידינו כמו שמבואר בפרק ג' ממסכת פרה וברמב"ם הלכות פרה אדומה לעשות כבש מהר הבית להר המשחה ולעשות הכל כמבואר ברמב"ם לטובה ואין צריך זהירות כמו בפרה אדומה דשם עשו הרבה הרחקות שלא לחקות הצדוקים שאמרו שנעשה במעורבי שמש משא"כ בקרבנות הצבור דלא שייך זה

גם בא לידי ספר אחד מגדולי זמנינו שהעלה בספרו שמצא חלזון ובאמת מאין לנו לומר שאין לנו חלזון הלא בימי חכמי הגמרא היו עוד ובתפארת ישראל בשער תכלת קאמר שהגאונים בטלוה לתכלת משום חשש הרמאים שרבו ומשום כלאים בציצית אבל לבגדי כהונה נוכל להמציאו לטוב

ראיתי מרב אחד ני' שמכח קושיא חמורה בעיניו דמקשה בזבחים הלכתא למשיחא כמעט נפל פיתא בבירא ואינו רוצה לעיין באופני ההקרבה בזמה"ז, ובמח"כ לא נעלם ממרן הח"ס זצ"ל שהיה בקי בקדשים וטהרות כאשרי יושבי קושיא הגמרא הלזו וגם לא ממרן רע"א זצ"ל אך המה בנו יסודם על דברי כפתור ופרח שהיה מן הראשונים בעלי התוספות שהביא מרבי חיים מפאריז שאמר שיעלה לירושלים להקריב קרבנות וקשה גם על רבינו חיים קושיא זו אבל הרבינו חיים מתרץ בטוב טעם ודעת בתוספות שם דבמילתא דאיסורא לא שייך לומר הלכתא למשיחא ומבואר יותר בתוספות ישנים יומא י"ג שמביא בשם אבי אמו ר' חיים כי אז יהיו כולם צדיקים ולא יפגלו ולא יעשו איסור (ולפ"ז מכ"ש מי שמתאמץ בזמן הזה בימי גלות להקריב פשיטא שלא יעשה איסור ויפגל כי רוצה לעשות מצוה ולא עבירה) וזאת שנית הלא בששה מקומות המובאים בתוספות פסק הגמרא הלכתא במעשה הקרבנות ולא הקשה הגמרא עליהם הלכתא למשיחא רק בשני מקומות אלו בזבחים מ"ד ע"ב ובסנהדרין נ"א וכן תמוהו תוספות באמת ודחקו לתרץ יעוין ביומא י"ג ע"א ובזבחים שם ובשאר מקומות בתוס' מסומן שם ותוספות תירוץ שדוקא ר' יוסף מקשה באותן שני מקומות הלכתא למשיחא אבל שאר אמוראים וסתם גמרא לא חשו להקשות קושי' דהלכתא למשיחא וטעמא בעיא אלא ודאי אינהו סברי קדושה ראשונה קדשה לעתיד א"כ לא הוי הלכתא למשיחא וסברי כרבי יוחנן בזבחים דף ק"ו ע"ב דסבר קדשה לעתיד לבוא ורב יוסף סבר כריש לקיש שם דסבר לא קדשה לעתיד לבוא, ואין להקשות למה לא מתרץ אביי כרב יוסף דרב סבר קדשה לעתיד לבוא דיש לומר דתירוץ לו תירוץ מרווח דאם גם סבר לא קדשה מ"מ דרוש וקבל שכר א"כ כיון דפסקינן כר' יוחנן וכסתם מתניתין זבחים וסתם מתני' מגלה יו"ד ע"א דסברי קדשה לעתיד לבוא וככל הני אמוראי וסתם גמרא דלא הקשו בכל אותן מקומות הלכתא למשיחא ממילא יכולים להקריב ולא נסמוך על קושית ר' יוסף לדחות כל הני שמעתתא דפסקו הלכתא בעבודת הקרבנות, והנה במנחות דף נ"ב ע"ב רבי יוחנן גופי' פסק שם הלכה כבן דוסתאי וביומא י"ב ע"א ג"כ רבי יוחנן גופא פסק כרבי יוסי ורבי יוחנן לשיטתי' שפיר דסבירא לי' קדשה לעתיד לבוא, ובזה יש ליישב דרך פלפול למה לא נקט הרמב"ם בהלכות כלי המקדש דצריכים שמיר לחושן או אפוד כדמוכח מברייתא סוף סוטה כיון דר' יוחנן פסק כר' יוסי לגבי כהן גדול א"כ תקשי הלכתא למשיחא אלא רבי יוחנן לשיטתי' סבר קדשה לעתיד לבוא וכהן גדול נוהג גם כן וקשה הלא אין לנו שמיר לאפוד מוכח דאין צריכים שמיר דוקא וקל להבין

ואין להקשות במנחות מ"ה ע"ב במתני' דאמר רבי שמעון הלכה כבן ננס א"כ מוכח דסבר קדשה לעתיד לבוא אדמהדר הגמרא מגילה יו"ד ע"א למצא תנא דסבר קדשה למה לא מביא מר' שמעון דרבי יושע' לא קאמר רק ששמע דבר זה ולא אמר שהלכה כן או שסובר כך רק שמעתי זה לא קשה דמר"ש לא מוכח אלא מדיוק כי היכי דלא תקשי הלכתא למשיחא ונוח יותר להביא מתנא דקאמר הכי בפירוש ששמע כך היה המעשה ומעשה רב ובענין זה יעויין עוד בספר הזה בשאר מקומות המדבר בענין זה ויעויין היטיב בתוספות ישנים דיומא

סי' פ"ח שאלה במקום שנוהגים בשבת ר"ח לקרות גם צו את בנ"י אם נכון הוא.