התעוררות תשובה חלק א עח

ס"ט בד"ה ועד ומיהו) שכיון שלובש בו לשם מצוה הוה כמעביר על המכס ואין בו משום כלאים ויש להוסיף על דבריו, פשיטא דהתורה נתנם לכהן ללבוש בהם וליהנות כמו בכל בגדים ע"כ יש מקום לסלקא דעתא דריש מסכת עירוכין דאשתרי כלאים לגבי' לכן מותר ללבשו לצורך עבודה אפי' אי הלכה כראב"ד שקדושת המקדש בטלה מ"מ כיון שהוא מכוין לשם מצוה ולא ליהנות ממנו הגם שהוא ספק מצוה אינו עובר משום כלאים, והנה יכולים להקריב ממנ"פ אי הלכה כרמב"ם דמקריבין אף שאין בית מותר, ואי כראב"ד ואין שום קדושה מקריב על ספק וגם לא הוה חולין בעזרה, דאם אין העזרה קדוש ממילא לא שייך בו איסור חולין בעזרה והשיב רב אחד על זה וז"ל עדיין צריך לברר דאי הלכה כראב"ד דאין שום קדושה א"כ הוא מקריב קדשים בחוץ, אכן יש לתקן שיקדשו רק על תנאי שאם כרמב"ם דיש כאן קדושת המקום יהיה הבהמה הקדש ואם כראב"ד אז לא יחול ההקדש כלל ויהי' חולין עכ"ל על זה יש לומר דבלאו"ה אינו חייב דידוע דאינו חייב על מעלה בחוץ רק אם ראוי לפנים וכן השוחט בחוץ יעוי' בתוס' זבחים נ"ט בארוכה מזה חוץ לפי דברי תוספות שם בסופו כאת"ל צריכים לדברי העורך והוא פשוט, ועל כלאים אינו עובר, אבל רק בשבת ויוהכ"פ ויו"ט אסור להקריב דילמא כראב"ד ומחלל שיו"ט

והנה הרמב"ם לפי משמעות לשונו העלה דאבנט רקום בצמר ולא מוכח שצריך תכלת מ"מ אפי' צריך תכלת הלא כל תכלת כשר לזה, וכן מבואר להדיח ברמב"ם הלכות ציצית, תכלת האמור בכל מקום הוא תכלת כמראה הרקיע העלל בלוי בלע"ז אבל תכלת האמור "גבי ציצית" צריכים חלזון כן מוכח להדיא מלשונו ולא זכר כלום מחלזון בהלכות כלי המקדש אצל בגדי כהונה ולו יהיבנא דילפינן בגדי כהונה מציצית כמו דילפינן ציצית מבגדי כהונה כדאיתא בגמרא מנחות פרק התכלת אף אנן נאמר דכמו בציצית תכלת אינו אלא למצוה ולא לעכב ה"ה גבי בגדי כהונה אינו מעכב בדיעבד, ומרש"י והר"ן ושאר הראשונים פרק כלל גדול במתניתין אבות מלאכות ארבעים חסר אחת שנקטו בישול סמנים משום תכלת וארגמן ותולעת השני, אינו ראייה שאין צריכים חלזון דהלא בגמרא איתא בפירוש שכן ציידי חלזון והי' להם אז חלזון רק כונתם לסמנים שלקחו עם דם חלזון לצבוע תכלת וכן מבואר בגמרא מנחות שלקחו ג"כ סמנים לתכלת וכוונת רש"י משום בישול סמנים משום תכלת היינו הסמנים הצריכים לתכלת

אך דא עקא מה שהקשה (בחתן סופר) דהרמב"ם פסק טומאה דחויה ושצריך ציץ לרצות ואנן אין לנו בזה"ז כהן גדול משום שאין לנו בגדי כהונה גדולה והנה אבני חושן יש להמציא ג"כ הלא שמותם ופירושם מוזכר ברבינו בחיי וכן מביא התפא"י סדר מועד בשער התכלת שמותם בלשון אשכנז ושמיר הנצרך לאבני אפוד הגם שכן נראה מהגמרא סוף סוטה מ"מ הרמב"ם לא הביא זה בהלכות כלי הבחירה ואפי' אם תאמר אין לנו בגדי כהן גדול מ"מ הלא תוספות חולקים על הרמב"ם בקרבן ציבור שא"צ ציץ לרצות יעוין בסוגיא בפסחים וכן כראה וי"ל סברת רש"י ג"כ כתוספות ועי' בתיקון שלמה מה שהעלה בסוגיא זו, ובלאו"ה הלא חכמי ישראל נ"י יעיינו בדבר הזה ויפסקו להלכה ואחר רבים להטות, ואין לומר כאשר יבוא אליהו יאמר הלכה היאך הוא דדבר הזה מסורה לחכמי הדור השרוים בדור להכריע דאי לא תימא הכי כל אותן הפלוגתות שהיו בזמן בית שני וכהן גדול אחד עשה והקיף ברגליו כרבי וכהן גדול אחר עשה והקיף ביד למה לא בא אליהו לסנהדרין גדולה ואמר להם הלכה כמי כאשר מקובל לו מפי רבו אחי' השילוני הלא בא לבהמד"ר של רבינו הקדוש בכל יום ללימודו כדאיתא בגמרא בבא מציעא פ' השוכר את הפועלים והני שב שמעתתא דאמרן אלי' כדאיתא בגמרא עירובין, אלא מאי אית לן למימר דדבר זה מסור לחכמי הדור והמה יכריעו ונקל לשאול בזמן הזה כל פי חכמי הדור בזמנינו על ידי הבי דואר, ובאמת יש לדין אם די בחכמי ארץ ישראל לחודא, הגם שברמב"ם הלכות סנהדרין מביא אם יסכימו כל או רוב חכמי ישראל שבארץ ישראל על אחד שהוא ראוי לדון ולהורות דהסכמתם מועיל כמו סמיכה התם ודאי די בחכמי א"י שעיקר סמיכה הוא בא"י כי מציון תצא תורה כתיב וכמבואר להדיא שם אבל בהוראה אחרת יש לדון אם צריכים כל חכמי ישראל שבעולם, והנה אולי נזכה בימינו לקנות מקום הקודש ולהקריב והלימוד והעיון בזה חשוב בעיני הקב"ה כהקרבת תמידין כדאמרו חז"ל על פסוק ביחזקאל הגד לעמי את צורת הבית העוסק בפרשות ולימוד של צורות הבית כאלו בנו אותו ואולי לימוד ותשוקה זו יעלה לרצון לפני אדון כל לקרב גאולתינו ופדות נפשינו ונצליח על ידי זה להקריב תמידים ולעבוד עבודה תמה.