התעוררות תשובה חלק א עז

הפרמ"ג כמה פעמים דמשהו לא מקרי חתיכה נעשה נבילה ויעוין ברא"ש ע"ז פרק ה' סימן כ"ח בתוך הדבור

בקיצור שומן בקאספע פוגם, בוואירצעל לא אמרינן נ"נ משום שאינו ראוי לאכילה ושאני מפלפלין יבשים ששוחקים ואוכלים המה עצמם במאכל ובספק אם נתערב לא אמרינן חנ"נ, והנה יש צד להקל משום חירוך ומשים שנתרסק והוה לח בלח כדאיתא בפמג"ד והחעמיקער בדק ולא מצא בו מאומה והבדיקה בקלות ונאמן לכה"פ בספק איסור דרבנן לו יהא שאנו מסופקים אם נתערבו מ"מ בספק לא נ"נ ועוד ספק אם יש בו וספק אי אמרינן בלח בלח נ"נ והוה ספק ספיקא וממילא אין על השמן שיש בו חשש תערובות לתא דנ"נ, ועוד אם נתערב צונן בצונן בלאו"ה אין בו משים נ"נ ועוד אפילו ודחי מערבים עד שני שלישי חלב הוא בוואורצעל ששים ולא נעשה דוקא בשביל ישראל, ועוד אי משום דלטעמיה עבידא או דבר הנעשה לשם כך ולא בטל אפילו ביותר מששים מ"מ חתיכה נ"נ לא אמרינן בזה ואם נתערב בתערובות אחר צריך ששים רק נגד איסור הראשון כדאיתא בש"ך במשהו לא אמרינן חנ"נ וכמה פעמים בפמג"ד שמה שנתערב יותר מששים לא אמרינן חנ"נ הגם שאסור כולו ולא בטל מ"מ נ"נ לא אמרינן בו שיהא צריך ששים נגד כל התערובות מקיר האיסור שאנו דינן עליו, ועוד יש צדדים וכולו רק איסור דרבנן לפי רמ"א שפסק בשאר איסורים חנ"נ. כ"ז כתבתי לפלפולא אבל בהשגחה כראוי שאין נותנים בו רק שמן יש לסמוך

סי' פ"ה בספר בית יהודא מסופק אם יש במשקה משום בשולי גוים, לענ"ד נפשוט מגמרא דפשיטא דבש דארמאי מותר למאי ניחוש אי משים ב"ג נאכל כמות שהוא חי, משמע אי לא נאכל חי יש בו משום ב"ג, והא סתם דבש משקה הוא משמנה משקים להכשיר לטומאה והוא ככל משקה אשר ישתה, ועוד דמפיק לה בלשון אוכל נאכל כמו שהוא חי משמע דאין חילוק בין אוכל למשקה (ויעוין בש"ך סימן ק"ג סעיף קטן י"ד כמה פוסקים דסברי דקאי על מי דבש

) סי' פ"ו שאלה אם בדבר שנותנין במאכל להטעים להתבשיל העולה על שולחן מלכים ללפת שייך בו משום בשולי גוים. נראה לי ראי' מגמרא דקאמר משחא דארמאי שרי דנאכל כמות שהוא חי (ע"ז דף ל"ד ע"ב) והא שמן בעינא אין ראיי' לאכילה דהא משו"ה לא מברכינן על שמן זית בפה"ע משום דמזיק הוא רק אם שותה אותו על יד אניגרין לרפואה והנה אמרו דאין בו משים בישול נכרי משום דנאכל כמות שהוא חי הא בלאו"ה הוה שייך בו בישול נכרי אם כן על כרחך משום דנותנים לתבשיל הבא ללפת, שייך בו משים בישול ככרי אי לאו דנאכל בתערובות כמו כמו שהוא חי וכעין ראייה מעירובי תחומין שמערבים בפלפלין ותבלין שניתנים בונחכל הנאכל עם הפת על שני סעודות שלכמה פוסקים מערבים בו ויש לחלק דשמן איכלים בעין עם פת כמו שומן בפת ואין משם ראייה אם יותן במאכל בתערובות

סי' פז על אודות מה שהובא בשו"ת וחת"ס יו"ד סימן רל"ו) על שכתב מרן רבינו עקיבא איגר זצ"ל להשתדל לקבל רשית שבמקים מקדש מה נורא להקריב קרבנות בזמן הזה לפי"מ דפסקינן מקריבין אע"פ שאין בית והעלה דמותר להקריב קרבן פסח דאין צריך לשקלי צבור וטומאה הותרה בציבור וכהני דידן כהני חזקה מה"ת מקריבים אפילו לפי"מ שנוהגין שלא ליתן להם חלה וחרמים דילמא חללים המה מ"מ לענין הקרבות קרבן ברך ה' חילו עיי"ש, והנה תמוה יותרו כל הקרבנות צבור אי משום שקלים הלא יחיד יכיל לנדב שקלים ולזכותם לציבור ולשמא לא ימסרם יפה לא חיישינן וכן פסק הרמב"ם פ"ח מכלי מקדש ה"ז, ועוד יש לומר לפי דברי תוספות מגילה י' ע"א דמשים איסור טומאת ארץ לא דחינן עבודה דאורייתא, מכש"כ לחשש זה דרבנן ובפרט בזמן הזה שהבי דואר שכיח ומצוי יכולים בקל כל ישראל לשקול שקל וידוע כל מקומות מושבות ישראל בזמן הזה ואי משום עשרת השבטים שלא נגלו לנו הלא גם בבית שני לא חששו לזה והקריבו קרבנות וחנה יש לעורר משום בגדי כהונה כהן הדיוט לפי"מ דפסק הרמב"ם שאבכיטו כלאים הוא וכבר העיר רב גאון עכ"ז (עיין בחתן סופר) אבל בל"ס לפי"מ שהעלה (בחת"ס יו"ד סי'