התעוררות תשובה חלק א עד

יין כמו בתמד שתמדו ביינות שלנו החלשים כדאיתא בשו"ע שם

(ד') ולפי מה שבארנו דכוונת רלב"ח שצריך שיהי' תוסס ממילא נודע הבירור אם היין צימוקים תוסס לא החלישו המים כח הצימוקים דראינו דתוסס אבל אם איננו תוסס בלי ספק נחלש כח צימוקים מהמים ולא יכול ליתן במים טעם גמור של יין ולא הוה יין כמו ביינות שלנו שבמעט מים פגמו ואין ראוים עוד לשתיה ואין לברך ולקדש עליו

(ה') ונלע"ד הש"ך מציין בסימן קכ"ג על הרמ"א ביין צימוקים שאם שרה צמוקים במים וסחט אותם ומביא ראייה מטור אהע"ז סימן ס"ב מה שכתב בשם רב נסים, נלע"ד דזה לא הוה כדין סתם צימוקים ששרה במים אלא כוונת הטור בשם ר"נ דאמרינן סוחט אדם אשכול של ענבים וחומר עליו קידש היום על התירוש מיניה ובי' רק צימוקים שרק קצת לחלוחית בהם קשה לסחוט אותם שיוציאו משקה כל כך לכן שורה אותם קצת שיתרככו ויוכל לסחוט דובשם ויינם הטוב היטב והוה לי' דין יין וגם הלכה זו אמת ואין סותר לשריית צימוקים במים דבעי תוסס וג' ימים אבל אם נתן בו סתם מים ויהא יין על ידי ששורה ויקבלו המים מעצמם טעם יין לזה צריך שיהא תוסס ושריית ג' ימים מע"ל, והנה בחיי אדם נקט בפשיטות דצימוקים שנתבשלו יש לו דין יין, ויש לומר לת"ד דמותר לציית לגוי לבשלם דעד שלא נתבשלו אין לו דין יין וכשמתחיל לבשל וליתן בו טעם הוה מבושל ויין מבושל אין בו משום מגע גוי אבל יש לפקפק על זה לפי מה דאיתא בש"ך יוד"ע סימן קכ"ג עסק"ג דדוקא בנתמעטו ממדתו ע"י הרתיחה מותר ע"י מגע גוי א"כ הכא בתחלת הבישול נעשה יין ועדיין אסור במגע גוי לכן יזהר לכתחלה שהגוי לא יתן על האש לבשלו משום סחור סחור לכרמא לא תקרב דלפי המבואר בש"ך שם ומשמעות הפוסקים היינו בישול היינו נתמעט מדתו דאם מבשל ממילא נתמעט מדתו ובהתחלת בישולו כמעט לא נתמעט כלום ואיננו בגדר לומר עליו נתמעט מדתו

סי' פ"ד בדין ציגאריע והוא מין שורש שמייבשים אותו וקוליס אותו במחבת וטוחנים אותו היטב היטב ונותנים אותו יחד עם קאפפע שחוק ומבשלי' אותו ושותין מימיהן הנקרא קאפפע ואמרו שבשעת קלייה מערבין בו שומן דבר אחר. אם מותר לשתות אותו קאפפע או ליתן לכתחלה בשעת בישול למים כדי שיתן בו טעם לפי הנוכח שיש בו ערך שלשה פראצענט למאה ויש בהשורש הציגאריע רק ערך 40 היינו חלק שני שלישי מששים

הנה אם נניח שאמת נכון הדבר שנותנים בו כל כך כאשר כתבנו ראינו לאחד מי שאוסר כיון שפסקינן בשאר איסורים חתיכה נעשה נבילה אם כן צריך ששים נגד כל השורש הציגאריע, ואין בו במים ששים נגדו הגם שהשורש רק תבלין ואינו ראוי לאכילה דימה אותו לתבלין פלפלים, ופלפלים יבש יש בו משום ערלה ומביא על זה ראיה מרשב"א, הגם שביו"ד סימן קל"ד בהג"ה שם בשם הרשב"א תבלין שבלועים מיין נסך אם יש ששים נגד היין הבלוע בו די (היינו אם יודעים כמה יין בלעו דאם לא כן צריך ששים כנגד כל התבלין דלא ידעו כמה בלעו) והש"ך והטו"ז כולם אינם מגיהים על זה ונקטו אותו להלכה פסוקה, מ"מ הפרמג"ד עורר על זה לפי מה דפסקינן חנ"נ בשאר איסורים גם בזה שייכא נעשה נבילה וזה עיקר טעמו של איסור, על זה נשיב אמרינו בגוף הרשב"א איתא שק של פלפלים או זנגבילו שנותנים בקנקנים של יין נסך מבואר דינו גם בפלפלין, והנה שורש הווארצל הזה אינו ראוי לאכילה והוא מר ומפלפלין אין ראיה דילמא מיירי ברטיבתא דראוי לאכילה ואם גם מיירי ביבש מ"מ מבואר בכ"מ בשם הרשב"א הלכות ברכות דפלפלין שאני שנותנים אותם בתוך המאכל ואוכלים הפלפלין עצמם לכן דין ערלה ופרי יש לו לפ"ז בווארצל הנ"ל שאין אוכלים אותו בעצמם רק טעמם אין שום ראיה לאיסור לומר שיש בו דין אוכל ולומר בו חנ"נ

שנית השורש מר ואין בו תורת אוכל רק קטנים ולפעמים גדולים אוכלים אותו קצת דרך שחוק ובטלי דעתייהו אצל כל אדם, וראייה מרשב"א כבר דחינו. (ג') אישתמיטתי' הא דהפרמ"ג דרוצה לומר דבטיגון בשאר איסורים א"א חנ"נ דכל איסורו משום לתא דבשר בחלב וטיגון בבשר בחלב רק דרבנן ומסיים הפמג"ד שיש לעשות סניף לזה. (ד') בפרמ"ג איתא שאם נתרסק אח"כ כמו לח (לעקוואר) בלע"ז יש לו דין לח בלח ובהפסד מרובה נקטינן להקל מכש"כ בזה שנטחן כמו קמח קודם שבא ליד ישראל והנכרים אינם עושים הסחורה בעד ישראלים שנחוש לדעת רדב"ז ששייך בזה אין