התעוררות תשובה חלק א עג

איתא נבילה ובזה גם ר"ל מודה דחצי שיעור אסור מן התורה והוא תמוה מאוד, ונ"ל ליישב ידוע שיטת הר"ש דבתערובות לא שייך חצי שיעור והקשו עליו ומתרצים ומפרשים דעיקר סברת חצי שיעור שהוא מחשיבו לאכילה ואסור בתורת אכילה ובתר מחשבתו אזלינן על דרך שמפרש הריטב"א על רבי שמעון דכ"ש למכות והנה כל זה שייך גם כן בחצי שיעור דמחשבי' לאכילה ואכילה לא כתיב בי' בוזבחת דנאמר דגילה הקרא דווקא בכזית (חוץ אם נדחוק לומר דמה דכתיב בתרי ואכלת פירושו רק בואכלת אז אתה חייב בוזבחת) והנה המתני' נקט שלא יאכל שקצים ורמשים נבילות וטריפות דיש לפרש דהיו כולם ביחד לפניו ונשבע שלא יאכל מכולם ביחד וא"כ ממילא לא שייך אחשבי' דמאן אמר לן דמחשיב הנבילה דילמא מחשיב האיסורים האחרים ונבילה דאית בינייהו ממילא אוכל

סי' פ"ב בשו"ע או"ח (תרנ"ז) איתא קטן היודע לנענע חייב לקנות לו לולב ובטו"ז שם איתא בשם מהרש"ל דבמתניתין איתא סתם חייב בלולב ולא צריך לקנות דאחר שיצא בו נותנו לקטן ולמה נקט המחבר לקנות, ומתרץ דצריך לקנות לו כדי לעשות עמו הנענועים בהלל בציבור, וי"ל דהשו"ע דייק כך בלשונו דנקט קטן היודע לנענע "כדינו", ומפרש במג"א לכל ששה רוחות, וקשה הלא בנטילה בעלמא וניענוע כל דהוא יוצא לכל השיטות וצריך לחנכו בזה ולמה נקט השו"ע לנענע כדינו היינו כל ניענועים לכל הצדדים אלא באמת מצד מצוות חינוך חייב ליתן לו לולבו ולצאת בו ולא צריך לקנות לו משום זה אבל אם יודע לנענע כדינו לכל הצדדים צריך באמת לקנותו לו כדי שיעשה הנענועים עמו בהלל בציבור

סי' פ"ג שאלה אם מותר לקדש על מי צימוקים היינו שבשלו אותם במים ולברך בפה"ג על מימיהן, (ב) וכמה זמן צריכים הצימוקים לשרות במים, (ג') כמה מים יוכל ליתן בהם, (ד) אי עוד יש אופן לברך על מי צימוקים גם אם לא שרו במים מעת לעת

תשובה הנה ברלב"ח סימן א"א הובא בטו"ז או"ח ר"ב וביו"ד סי' קכ"ג איתא שכתשו צימוקים ותוסס ושהה ג' ימים מעת לעת, וסובר בהג"ה יד שאול הטעם שצריך לשהות ג' ימים מע"ל כדי שיהא כבוש והעלה שם דרלב"ח לשיטתו דסובר דכבוש הוה בג' ימים אבל לדידן דנקטינן בחד מע"ל הוה כבוש ממילא לענין קידוש ובפה"ג יש להקל אם שורה רק חד מע"ל, ונלע"ד אם גם נחמיר לענין יין נסך דבשרה רק יום אחד אסור מ"מ לענין ברכה לבטלה בפה"ג ולענין לקדש עליו אם אין לו דין יין ממילא לא יצא בקידוש ובירך לבטלה פשיטא שצריכין להחמיר שלא לברך ולקדש עליו עד ששרה ג' ימים ובפרט שלא הלכתה פסיקא הוא דכבוש ביום אחד, מע"ל הוה דידוע פלוגתת ראשונים ריב"א סבר שלשה ימים ור"ל סבר דכבוש איננו רק בציר וחומץ ולא במים הגם שמחמירים לענין איסור והיתר מ"מ לענין ברכה לבטלה יש להחמיר בג' ימים והנה לפי סברא זו דכבוש כמבושל והיה יין בין יום אחד בין ג' ימים לכל מר כדאית לי' מכש"כ אם בישל אותם היטב עד שקבלו המים טעם גמור פשיטא שיש לקדש ולברך עליו בפה"ג וכן משמע פשטות השו"ע בסימן ר"ב שנקט יין צימוקים ששרה או שנתבשלו הוה ספק לענין ברכה ראשונה ואחרונה אבל אם המשיך ממנו היין מברך בפה"ג משמע דקאי אדלעיל אתרוויהו בין שרה בין בישול

(ב) אבל עדיין יש לפקפק דהרלב"ח נקט שכתש אותם ותוסס וסובר דבעי תסיסה כמו כל יין והא דנקט ג' ימים י"ל דכוונתו כדאיתא בגמרא כמה תסיסתו ג' ימים דעד ג' ימים תוסס ואח"כ הוה יין גמור שתסס ונתברר ונגמר היין זה נלע"ד טעם רלב"ח וספרו אין בידי לעיין בו, לפי זה דוקא אם שרה ותסס אז הוה דין יין אבל בבישל אין לו דין יין כמו שאם בישל ענבים במים שאין לו דין יין אלא מי פירות ושלקות כן יש לחלק

(ג') וממילא יש לעיין לפי מה דאיתא בשו"ע או"ח סימן ר"ד דאם נתן ג' מרות מים ויצא ד' הוה לי' דין יין גמור והני מילי ביינות שלהם שהיו חזקים אבל ביינות שלנו הקלים רואין כל שיש בו טעם יין גמור והנה יינות שלנו הקלים הטעם היינו שהענבים שלנו אין להם כח וחוזק משקה כמו שהיה אז לכן אינם חזקים אם כן הצמוקים שלנו גם כן ומנ"ל דהוה לו דין יין אם נתן ג' מדות מים היינו ג' פעמים מים כנגד הצימוקים, והבכור שור מיקל לשער אחר שנתמלאו הצימוקי' ותפחו, והיד אפרים חולק עליו ומשמע שבג' חלקי' מים מודה וזה לא שייך בצימוקים שלנו, לכן נלע"ד פשוט שצריך לשער ליתן בו מים רק כל כך שיקבל המים טעם גמור של