התעוררות תשובה חלק א עב

סי' ע"ז שאלה במי שבא לפניו כתם מאשתו שמצאה איתו בימי ליבונה אם רשאי לבעל להורות בדבר הזה

תשובה בהשקפה ראשונה לענ"ד נראה דיכול לתירו' דמה שאיתא בטו"ז (יוד"ע י"ח סעקט"ו) דבאתחזק איסור אסר להורות לעצמו זה דוקא כגון הוראה בשחיטה דבזה הוא רוצה להוציא הבהמה מחזקת איסור שלה לכן בספק אין להורות לעצמו ה"ה בטבילת נדה הוראה בטבילה שבא להוציא מחזקת טומאת נדה, אבל בזה הגם שהיא בימי ליבונה בחזקת טמאה, אבל שאלה זו של כתם שאינה מפיק אותו בהוראתו מחזקת טומאה שלה רק היא ענין בפני עצמו אפילו בג' ימים הראשונים שאין תולים להקל שבא ממקום אחר יוכל להורות כן נלע"ד בהשקפה ראשונה ובפרט בימי ליבונה יש לה חזקת טהרה בחזקת טהורה מראיית דם והוא מבואר בגמרא ופוסקים

סי' ע"ח נסתפקתי בבת ישראל שנבעלה לגוי אם חייבות משום נדה, והנה לשיטת ר"ת בתוספות (כתובות דף ג' ע"ב) דביאת נכרי כביאת בהמה פטורה מנדה אבל הראשונים חולקים עליו וגם בשו"ע ההע"ז לא נפסק כוותי'

סי' ע"ט שאלה חרש ששומע על ידי קנה ארוך אי חייב בשמיעת קול שופר. תשובה הנה אם שומע על ידי קנה ארוך יש לחוש ששומע קול הברה וממילא ספק אם יוצא בזה וממילא יש ספק כיון שאינו יוצא ממילא איננו מחויב בדבר הוה ויש ספק אם יכול להוציא לאחר, אבל אם תוקעין באזנו בלי שפופרת ושומע אזי חייב ויכול להוציא גם אם באופן שאינו יכול לתקוע בעצמו ולהטות פה השופר לאזנו רק צריך לשמוע מאחרים מ"מ חייב בשמיעה ויכול להוציא שמצות השופר היא השמיעה ולא התקיעה דלא נזכר רק בקרא זכרון ויום תרועה וממילא אם תוקע ואינו שומע לא יצא

סי' פ' נ"ל ליתן טעם למה מזכירים בשופרות דוקא הקרא וביום שמחתכם שאינו מוזכר בו שופר והרא"ש תמה על זה ומיישבו אבל קשה למה לא בחרו קרא שכתוב בו בפירוש תרועה, י"ל יען כי הוא ראש חודש הגם שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן מ"מ רצו להזכיר ר"ח ומצאתי דבר זה בחור זרוע הגדול בשם הירושלמי, אבל כיון דכתיב בכסה ודרשו ממנו והקפידו לכסות ושהוא ר"ח לכן הזכירו דרך ארעי בהאי קרא ובראשי חדשים לטובה

סי' פ"א בסוגיא דחצי שיעור (יומא דף ע"ב) הקשה הר"ש והראשונים למה אשמעינן מתניתין דתרומה במיתה ואסורה לזרים פשיטא דאסור לזרים מתרץ בירושלמי לאשמעינן חצי שיעור ומה יתרץ לר"ל ועוד הקשו למה אשמעינן דוקא בתרומה סך ונלע"ד בתרומה גם ר"ל מידה דאסור מן התורה כיון דהקפידה תורה שיהא לכהן התרומה ואם חצי שיעור מותר יאכלו כל התרומה הזרים דרך חצי שיעור ומה ישאר לכהנים, ועוד יש לומר החייב מוטל על גברא שלא לאכול איסור וקאמר ר"ל אכילה כתיב ביה ופחות משיעור לא הוה אכילה, אבל בתרומה שחטה אחת פוטרת כל הכרי ממילא שם תרומה גם על חטה אחת וממילא אסורה באכילה מן התורה רק אינו חייב אלא בכזית

והנה גם כן באיסורי דרבנן יש סברא לומר דחצי שיעור אסור הגם אם נפרש הטעם דלכן אסרה התורה גזירה אטו יאכל שיעור שלם וחזי לאצטרופי מ"מ לכל הטעמים אסיר בדרבנן כיון דגזרו איסור משום סייג אטו איסור דאורייתא ואם יהא חצי שיעור מותר בדרבנן יאמרו הלא גם זה בשר עוף בחלב אסור כמו בשר בהמה בחלב כי לא ידעו כולי עלמא דינא לחלק בין דאורייתא לדרבנן ויאמרו שכמו שבשר עוף חצי שיעור מותר כן בבשר בהמה כי לא ידעו לחלק בין דאורייתא לדרבנן ויתירו לעצמם גם בבשר בהמה בחלב חצי שיעור, ובזה באמת הוא דאורייתא הגם שיש שמשום חצי שיעור שהיא איסור דאורייתא בעלמא לא גזרו לכתחלה מ"מ השתא שאסרו עוף בחלב ממילא יבואו להקל בדאורייתא לכן הוצרכו לאסור על כרחך חצי שיעור בעוף דאי לא הא לא קיימי איסור חצי שיעור בדאורייתא דחצי שיעור אסור מה"ת

ראיתי מקשים (עיין כתב סופר חיו"ד סימן י"ח) על פרמג"ד דסבר דבעשה וזבחת דשייך בנבילה בזה חצי שיעור הכל סוברי ומודים שהוא אסור מן התורה דלא כתיב בי' אכילה אם כן מאי מוקי ר"ל משנה שלא יאכל שקצים ורמשים נבילות וטריפות במפרש אליבא דרבנן או בסתם אליבא דרבי עקיבא הלא במתני'