התעוררות תשובה חלק א סו

חציצה מי שמקפיד הגם שרוב העולם אינו מקפיד חוצץ לדידי' מ"מ הא נראה אם הוא ש"ץ ומוציא אחרים והציבור עומדים במקום שאלו הי' הש"ץ עומד שם הי' מרגיש ואחרי' אשר יוצאים בתפלתו אינם מרגישי' יוכל להוציאם הגם מי שמברך במקום נקי ואחר עומד במקום שאינו נקי אינו יכול להוציאו כיון דשומע כעונה ולדידי' ליכא מחניך קדוש מ"מ הכא המוציא בתפילה המרגיש עומד מרחוק במקום שכלה לו הריח והשומעים העומדים למקום שלא כלה הריח להמוציא מ"מ הם הרוב אינם מרגישים ולהם כלה הריח ויוצאים שניהם לטוב

סי' נ"ט שאלה מי ששמע ברכת הגומל מאחר ונתכוין לצאת אם יצא בזה, ואם מברכת אשה הגומל אחרי קמה מלידתה

נ"ל הטור (או"ח סי' רי"ט) מביא בשם הרא"ש דיצא, והנה פשיטא אם ענה אמן יצא דבזה הודה ברבים דגם הוא נתן הודאה להשי"ת בזה יצא הגם שיש לפקפק שהרי כולם כל השומעים עונים אמן על ברכה זו ולא ניכר אם מחמת הודאה ענה או לא, והטור מביא אפילו בלא ענה אמן יצא והוא תמוה דמי שמע ויודע שהתכווין להודות, אבל באמת הטור לשיטתי' סבר דאינו מעכב בעשרה אבל להסוברים דמעכבי עשרה בהודאה פשיטא דלא יצא בלא ענה אמן והנה המחבר מביא ב' שיטות אם בירך בלא עשרה אם יצא ומביא אח"כ להלכה דאם שמע והתכוין דיצא גם בלא עניית אמן כיון שהוא מחויב בדבר וצ"ע וצריך ליישב דבדיעבד משום ספק ברכות פסק דיצא ולא יחזיר לברך עוד הפעם

והנה אשה אחרי שקמה מלידתה צ"ע אם תברך כיון שהוא סכנה כדרך רוב העולם וכולם נצולים מזה וראייה הגם שמותר לחלל שבת בעדה מ"מ צריך שינוי מטעם זה שהוא בטבע העולם, אך מדברי כנה"ג שהובא במג"א (סי' הי"ט) שתמה בזה למה אין נוהגת לברך מוכח דסבר דמחויבת, גם מדברי ב"י שמפקפק אם מברך בעלה בשבילה אם שפיר דמי מוכח שגם הוא סובר שמחויבת, וי"ל כיון שהבעל עולה לתורה והוא במקום קרבן בעד אשתו כמנהגינו שהיא חייבת בקרבן יולדת והקרבן בא משל ממון בעלה ולברך ברכו יוצא בזה שמברך בשליחותה שבעל כגופה ונוסח הברכה ודאי איננה מדברי קבלה ויוצא בברכו והכל יודעים שבשבילה עולה לכן יוצאת בזה כדברי אלי' רבה והנכון כדברי פמ"ג שהבעל יברך בריך רחמנא בפני עשרה והיא תשמע ותברך אמן

ומה שאינן נוהגים העולם לומר אמן אחר ברכת הגומל רק עונים מי שגמלך יש ליישב כי כוונת אמן אמת הדבר שהקב"ה גמל לחייבים טובות אמת דבריו ויגמול עוד חסדים וטובות וכיון שעונים מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה בזה מאמתים הדבר שהקב"ה גמל לו כל טוב ומבקשים שכן יגמול עוד כל טוב להבא ואמרו בפיהם כוונת אמן ויוצאים בזה אבל לכתחלה ודאי נ"ל שיענו אמן

סי' ס' שאלה היאך מברכים על ישראל שחכם בשאר חכמות ולא בחכמת התורה אם שחלק מחכמתו או שנתן מחכמתו והיאך מברכים על ישראל שהוא מלך על גוים כמו יוסף הצדיק. נלע"ד לפי עיקרי הטעמים בדבר שמברכים על חכם ישראל שחלק הובאו בב"י (או"ח סי' רכ"ד) לפי שישראל חלק אלקי ממעל לפ"ז אין חילוק אם חכם בחכמת התורה או בשאר חכמות, ולפי טעם של הלבוש שתורה איננה רק חלק לכן מברכינן שחלק משא"כ בשאר חכמות המה מחוכמים בה לגמרי שיורדים לסוף החכמה ראוי לברך על ישראל שחכם בשאר חכמות שנתן, ולטעם שישראל יש לו החכמה לפי זכותו משא"כ בשאר בני אדם ראוי ג"כ לברך שחלק, בישראל שחכם בשאר חכמות וכיון שלשני טעמים צריך לברך שחלק יש לברך שחלק כי גם לפי טעם שבשאר חכמות המה מחוכמי' לגמרי לא כל אחד ירד לסוף חכמה ואיננו גם כן רק חלק, והנה במלך ישראל על גוים יש לברך שחלק כי כבודו לפי זכותו וגם הוא איננו רק חלק שאינו מולך על כל כל העולם וגם הוא הישראל חלק אלקי ממעל מברך שכל הטעמים שחלק הגם שהוא מלך גוים ואינו יושב על כסא השי"ת, ובזה יש לפרש שקאמר יוסף לאחיו התחת אלקים אני כי מלך ישראל יושב על כסא השי"ת תחת אלקים והוא מלך על מצרים שהגם כי מלך אז ג"כ על אחיו עיקר המלוכה הי' על מצרים (ויש לפרש המדרש כאשר ראו אחי יוסף שבירך יוסף בשכם כאשר עלו לקבור את יעקב ברוך שעשה לי נס יראו אולי ינקום מהם אמר להם על תיראו כי למחיה שלחני ויש לפרש כי זה הסיבה, ע"י שמכרו אותו הי' למאי, אבל היו יכולים להיות גם כן שאר סיבות, שיהא להם למחי,