התעוררות תשובה חלק א סה

לא יברך משום חומר ל"ת ובפרט שאיננו רק חומרא לבדוק תחלה דיחזור ויקרא ק"ש כמו שכתבנו ואפילו בתורת נדבה בלי חידוש ולסמוך היינו חידוש, אין לסמוך על זה כי כל היכא דאיכא לברורי לפי הנראה רק מדרבנן לכתחלה הוא וא"כ אין נכנס בגדר ספק אם קנסו על זה היכא דלא בדק

סי' נ"ו שאלה ציבור שהתפללו במקום שיש לחוש לצואה ומצאו אח"כ צואה שצריכים לחזור ולהתפלל אם צריכים לחזור גם תפלה בקול רם עוד הפעם

תשובה הנה אם מקצת לא היו יודעים שבאותו מקום צריכים לחוש אם יש שם צואה כי לא היו יודעים שיש שם אשפה ומקצת ידעו, אותם יחזרו להתפלל ושאינם יודעים אינם צריכים ואם כולם היו מסופקים צריכים לחזור ולהתפלל הגם שמצאו הצואה קודם חזרת התפילה מ"מ אינם יוצאים בחזרת התפילה שדבר זה נלמד מדברי בה"ג הובא בתוספות ברכות [כ"ט ע"ב] דאם שכח יעלה ויבוא בר"ח דדומה לעם שבשדות דאניסי ויוכל לסמוך על חזרת הש"ץ והכא כיון דפשעו דקרינן זבח רשעים תועבה פשיטא דאינם נידונים כאונס ואינם יוצאים בחזרת התפילה ואם מצאו אחר חזרת התפילה אם צריכים לחזור בלחש ובקול רם יש להקל כיון דבקול רם בזמן הזה דכולם בקיאים אינו אלא לקיים תקנת חכמים תקנה ראשונה ובמילתא דלא שכיחא לא גזרו ותקנו. הגם שבארנו במקום אחר דהא דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו מ"מ אם כבר גזרו במילתא דשכיחא הניחו תקנתם גם על מילתא דלא שכיחא לכן יתחיל מיד אחד בקול רם התפילה ויאמרו קדושה וכל התפלה בקול רם וקיימו בדיעבד גם תקנת חכמים ולא יוסיפו עוד בברכות

סי' נ"ז שאלה ציבור שרצו להתפלל מנחה ובא אחד ואמר להם שכבר יצאו הכוכבים ועברו זמן תפילת מנחה וצריכים להתפלל ערבית שתים כיון שטעו ושגגו ועברו זמנם אם צריכים להתפלל בתפלה השניה שהיא לתשלומין חזרת התפילה בקול רם או לא

נראה לע"ד אם אירע להם אונס ששכחו להתפלל מעריב או שלא ידעו שמתחיל בערבית זמן שאלת ותן טל ומטר ונזכרו בשחרית שלא הזכירו השאלה בערבית די אם יכוונו בשחרית בחזרת התפלה כמו שמבואר בשו"ע או"ח (סי' קכ"ד ס"י) ביחיד שטעה בר"ח ולא אמר יעלה ויבא או שאלה וכדומה וה"ה אם טעו בשחרית ולא נזכרו עד תפלת המנחה יכוונו לחזרת הש"ץ במנחה ודי בזה לתשלומין כיון שאנוסים היו אבל בערבית דלא שייך חזרה צריכים להתפלל עוד הפעם בציבור, תשלומי מנחה אבל יען כי העיקר היא תפילת ערבית והיא צריכה להיות ראשונה ונגרר בתרה תשלומי מנחה ואם לא השלימו מיד ופסקו והסיחו דעתם מן התפילה אין להשלים עוד הגם שעדיין לילה כיון שהסיחו דעתם ופסקו מן ערבית כאשר הוא בשו"ע או"ח [סימן ק"ח ס"ג] והוא שאלת רשב"א וכאשר פירשו בו רבותינו האחרונים זצ"ל מוכח דהעיקר היא תפילת ערבית ולא יהא חמור תשלומין מתפילת ערבית גופא שהיא העיקר שאין בה חזרת התפילה ועוד מילתא דלא שכיחא הוא ועוד בזמן הזה דכולם בקיאים וחזרת התפלה רק משום תקנה ראשונה שלא זזה ממקומה ובמילתא דלא שכיחא לא תקנו וכן מסתבר

סי' נ"ח שאלה מי שיש לו חוש הריח חזק ביותר ומרגיש ריח רע ורוב בני אדם אינם מרגישים אם אסור לו להתפלל וצריך להרחיק ד"ח ממקום שכלה לו הריח

נלע"ד הא מבואר בשו"ע או"ח (סימן ע"ט ס"א) דתותרן שאינו מריח כלל צריך להתרחק כמו כל אדם שמריחים אבל בזה שהוא מריח לבד ויותר מכל אדם יש לעיין, והנה אם יש הפסק מחיצה בינו להצואה והריח מגיע אליו עיקר להלכה בשו"ע או"ח (שם ס"ב ) דלא מהני הגם שמחניך קדוש קרינא ביה, מ"מ כיון דריח רע מבלבלו מהכנה בתפילה וכמו שאיתא בעירובין ס"ה ע"א שמואל והרבה אמוראים לא מצלי בביתא דאית ביה שיכרא דלא מיושב דעתו מפני הריח של שכר מכש"כ היכא דאיכא ריח רע באמת כי"ל הטעם אבל לפי זה דאנן לא נהגינן כוותייהו כיון דבלאו"ה חין אנו מתפללין כ"כ בכוונה היה מותר, אבל זה אינו דהא תותרן אינו מריח וע"כ משום דלא מקרי מחניך קדוש אסור גם תותרן להתפלל וי"ל דגם בזה אם מגיע לו ריח רע לא מיקרי מחניך קדוש ויש לומר הגם דמחיצה מפסיק מ"מ הוי כריח רע שאין לו עיקר ואסור להתפלל משום לתא דוהי' מחניך קדוש ויש לדמותו להא דאיתא ברמב"ם (סוף ה' מאכלות אסורות) לענין בל תשקצו מי שנמאס גופו מזה הגם שאחרים אינם מואסים בו אסור לדידי' וה"ה בזה וכן לענין