התעוררות תשובה חלק א סד

כשרים ותלינן דהוא מרובא ובאה חזקה זו מכח רוב ולא עדיף חזקה זו מרוב גופא דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן, גם החזקה זו לאו בטבע הוא כמו חזקת בתולה ופנויה רק אתיא על ידי מעשה הבדיקה והיה חזקה גרוע כמו רובא דתליא במעשה שרוב גרוע הוא משאר רוב לכן גם חזקה זו צריכה להתברר (ובזה ישבנו דמתרץ רבא במס' שבת כ"ג ע"א) רוב עמי הארץ מעשרים ובגיטין לא תירץ רבא כן כמו שמתרץ הכא דשם בשבת מתרץ רוב עמי הארץ מעשרים המה אעפ"י דתליא במעשה מיקרי רוב מ"מ גם מה שחייב במעשר בא ג"כ ע"י מעשה ראיית פני הבית הגם דסתמא דמילתא התבואה רואה פני הבית מ"מ לאו ודאי הוא ולא דמי להנהגת איש ואשתו כדרך כל הארץ שוודאי בא עליה כדאיתא בתוספות בכורות (דף כ' ע"א) ויבמות (קי"ט ע"א) אבל בגיטין ס"א ע"א דמיירי אשת חבר מסייעת "בברירה ולישה" לאשת עם הארץ דאז כבר ראה התבואה פני הבית והוה החיוב ודאי ודוחק לומר דילמא העלתה התבואה דרך גגים שמסתמא העלתה כדרך כל העולם דרך חצירות וגם היא לא בקיאה בדבר הלכה שעל ידי זה תפטר מחיוב תו"מ "מן התורה" ועוד אין בקיאה בין דאורייתא לדרבנן ורוב מעשרים תליא במעשה לכן לא מתרץ רבא כן ואביי סבר כיון דמסייע אין אלא איסור דרבנן דאי מדאורייתא אסור לא הוי מתירין מפני דרכי שלום בזה גם על רוב גריע סמכינן הגם דרבינא הוא דמתרץ הכי בבכורות (כ' ע"א) רובא דתליא במעשה לאו רובא הוא אליבא דר' ישמעאל ולא רבא התם מ"מ מודה רבא דרוב גרוע הוא קצת) ועוד דתינוק שהוא בבית ודאי מוציא ריעי דאי אפשר בלאו הכי ונקיות הבית מקרי תליא במעשה יותר הגם שדרכן כן הוא וי"ל דהוה ודאי כמו איש ואשתו כדרך כל הארץ מ"מ לא מיקרי כל כך ודאי גמור כמו איש ואשתו והטלת ריעי ודאי הוא וצריכין לכתחלה לבדוק הבית (והיינו אם התינוקות תמיד שם משא"כ ברצים ושבים בחצר בקיץ אולי שמה הטילו ריעי.) והנה צואת חתול נפסק בשו"ע או"ח (סימן ע"ט ס"ה) דדינו ממש כמו צואת אדם להרחיק מלפניו כמלא עיניו ולאחריו ד' אמות ממקום שכלה הריח וכן הסכימו הפוסקים כיון שריח צואתם קשה, מ"מ לא יהא חמור מתינוק שמצוי יותר בבית מחתולים שהולכים אנה ואנה וגם מהם החדר בחזקת בדוק אבל לכתחלה צריכים לבדוק. ושמעתי יש אומרים כי אחז"ל (עירובין ק' ע"ב) למדנו נקיות מחתול, וחתול מכסה צואתו שמגרר ברגליו מהארץ לכסותו הנה אם ראו כן התנהגות החתולים שמגררים ומכסים צואתם לגמרי עד שאינו נראה משהו עוד יכולין לסמוך על זה אבל מי ראה זה להעיד כך ועוד תינח בחדר שאינו מרוצף אבל אם הוא מרוצף באבנים או בקרשים אין יכולים לעשות כך, מ"מ כיון שבכל מקום שבדיקה ובירור הוה טירחא ולא בקל יוכל להתברר סמכינן על הרוב, ה"ה הכא במקום שיהיה הדבר לצחוק בעיני הרואים או נגד גדולים ויראי השם יותר תמנו שמיחזי כיוהרא יש מקום להקל ולדמות לכל היכא דאיכא טירחא לברר הרוב שאינו צריך לבדוק. והנה אם לא בדק ומצא צואה אח"כ אם צריך לחזור ולהתפלל כיון דמדאורייתא סמכינן ארוב רק מדרבנן צריך לבדוק נראה דיש לדמותו להא דשבועות (י"ז ע"ב) אעשה בנדה דחייב אכניסה בסמוך לווסתה יעוין רש"י שם והנה קיי"ל ווסתות דרבנן ולמה חייב מן התורה וצריך לומר כיון דהטילו עליו רבנן לפרוש סמוך לווסתה ועוררו אותו על ככה כי אולי תראה חייב עליה אם תראה אח"כ מדאורייתא ה"ה כיון דצריך לבדוק מדרבנן ומצא אח"כ חייב לחזור ולהתפלל, אבל לשיטת רא"ה וכן הסכימו רבותינו האחרונים ז"ל דשמא תראה מדאורייתא חיישינן אבל שמא ראתה הוא דרבנן אין ראייה משם ובשגם דכל היכא דאיכא לברורי רק חיוב קל מדרבנן הוא דהא ראייה במקום טירחא אין צריך לברר והא דצריך לחזור ולתתפלל רק מתורת קנס הוא כדאיתא בתוספת עירובין ס"ד ע"ב בד"ה שיכור דהא פשוט דמדאורייתא אסור לברך ולהזכיר השם רק שגם שעשה איסור דאורייתא יצא וגבי ק"ש ותפילה קנסו שיחזור ויתפלל וכיון שהוא משום קנס יש להקל ובפרט בחשש ברכות לבטלה אם יחזור ויתפלל מ"מ נ"ל דיתפלל בתורת נדבה ואין צריך חידוש דהספק אם צריך לחזור ולהתפלל הוא החידוש כדאמרינן כמה פעמים בספק אם מחויב להתפלל והנה ק"ש יחמור לקרות עוד הפעם, אבל יש לדון אם יחזור גם הברכות משום זלזול כמו שהובא במג"א (סי' קפ"ד ס"ק ז') בשם מהר"ש חיון בספק אם בירך בהמ"ז דאורייתא צריך לחזור גם ברכה רביעית משום זלזול בדרבנן והכא כיון שמחמיר בדאורייתא הוה זלזול בדרבנן ובפרט שתוספות מסופקי בכל הברכות אם צריך לחזור והניחו בספק ולא פשיטא להוא דאין לחזור ולברך נוסף הכא משום זלזול מ"מ