התעוררות תשובה חלק א סג

בי"ח טריפות, והוא תמוה דיליף מזה בגמרא דידן דאזלינן בתר רוב, ויש לדחוק דר"א כר"מ סבר דחיישינן למיעוטא ויונתן בן עוזיאל מפי ר"א ור"י אמרו כדאיתא מגילה ג' ע"א ודוחק שיחלקו במציאות במה שהי' או שהתרגום אמר זה מסברא דנפשי' ועוד מה הועיל הבדיקה דילמא במקום נקב קא שחיט, כקושית הגמרא ויש ליישב אם וושט יש לו בדיקה מבחוץ לענין נקב מיירי שקרעו העור ובדקו באותו מקום שרצו לשחטו בחוץ והמתינו עד שאח"כ נתרפא כי הוא רק מום עובר

סי' נ"ג בקינות בציון מקונן עלי מבחר קבריך של משה ואהרן הר ההר והר העברים, והוא תמוה שמשה ואהרן מתו ונקברו בחו"ל ומה שייך זה לקונן על ציון ומה שייכות שם הלא הרים אלו בחו"ל המה והוא מפירש בתורה שלא נכנסו לארץ

(ב) בקינה אלי ציון שמקונן ועל פדיוני בכוריה, הלא פדיון בכור נוהג גם בזמן הזה בחו"ל שלא בפני הבית הן אדם ופטר חמור ותירץ לי אחד ביכורי' שהכוונה ביכורי' והמדפיס שינה הנקודו' וגם בה קשה ביכורים אין להם פדיון ועוד מה נשתנה

(ג) בסליחה דמוסף יוהכ"פ שמתחלת אבל אנחנו תמוה שקאמר טוהר הכתונת ארוגה פשתים וצמר על זריעת כלאים היכן מצינו שכתונת הי' כלאים רק באבנט יש פלוגתא יעוין מל"מ בהלכות בית הבחירה, ועוד לא קאמר ומביא כלל שכתונת מכפרת על שפיכות דמים כדאיתא בגמרא עירוכין (דף ט"ז ע"א) ודוחק לומר "טוהר" הכתונת קאי על אבנט דא"כ למה לא מביא כלל מה שהכתונת מכפר

(ד) בשמחת תורה אברהם יצחק ויעקב אליהו שמואל דוד שלמה שמחו בשמחת תורה מאי פירושו, אם נאמר כמשמעות הרי"ף סוף מס' מגילה דמשמע שקריאת כל התורה דאורייתא וכן הוא בב"ח הגם דמסקו במערבא בתלת שנין שמחו כל אלו אבות ונביאים בסיומה בוודאי כמו ששמחו לחינוך בהמ"ק ומכאן למדו במדרש שעושין סעודה לגמרה של תורה הובא בהג"א סוכה בוודאי כל הצדיקים חכמים ונביאים שמחו ולמה פרט אלו, וכאשר בא יבא צמח בשמחת תורה יבאר לנו פירושו עם אליהו זכור לטוב גם הפירוש מאי הוא שיבוא צמח שהוא משיח בשמחת תורה וכי בשמחת תורה יבוא הלא בזמנו ניסן או תשרי כדאיתא בר"ה פרק בפלוגתת ר"א ור' יהושע ודוחק לומר ע"י זכות שמחת תורה יבוא

סי' נ"ד שאלה אם מותר להוציא האזכרה בפיו כאשר לומד גמרא ומדרשים בפסוקים שהובאו בו נלע"ד ראייה מפורשת מש"ס ברכות דף כ"ב ע"א דשרי, דאיתא התם רבי נתן בן אבשלום אומר אף מציע הגמרא ובלבד שלח יאמר אזכרות שבו וברש"י שם אזכרות שבמקראות הנדרשים, והיינו בבעל קרי מוכח דאחר שרי

סי' נ"ה

יען ראיתי לגדול וי"ש תמיד קודם תפלתו בדק בבית אם אין בו צואת חתול, ונסתפקתי אם מחויבים כן על פי עיקר הדין או רק מצד חומרא וחסידות ואם יש להחמיר במקום גדולים, שלא נוהגים כן ואם צריך בדיקה היכא דלא בדק ומצא צואה אח"כ אם צריך לחזור ולהתפלל כדין מי שהתפלל במקום שיש לחשוש שיש שם צואה, ואם צריך לחזור לקרות ק"ש אם גם ברכות ק"ש צריך לחזור ולומר

תשובה בעזה"י קודם זה נבאר בבית שיש בו תינוקות קטנים שאוכלים כזית דגן בכדי אכילת פרס וצריך להרחיק מצואתם אם צריכים לבדוק אם הבית נקי הוא, הנה מבואר בגמרא ונפסק כן בשו"ע (סי' ע"ו ס"ז) ספק צואה בבית מותר וברש"י פי' דאין דרך להניח צואה בבית עכ"ל דקפדי בבית אמנקיותא וכאשר מוצאים או מריחים ריח רע תמיד מנקים אותו והוה הבית בחזקת נקי מציאת הגם שיוכל להיות זמן זמנים שמטונף הוא משעת שמוציא ריעי עד שמרגישים בו ומנקים אותו מ"מ רוב זמן הבית נקי ואזלינן בתר רוב זמן ורובא דאורייתא והבית בחזקת נקי (על ידי רובו) מ"מ נראה לי כיון דחזקה זו חזקת נקי באה מכח רוב לא עדיפא מרובא וכל היכא דאיכא לברורי מבררינן וצריך לבדוק אחריו, ובזה ישבנו למה במשכיר בית לחבירו בי"ד דהוא בחזקת בדוק אם המשכיר הוא פה דצריך לשאלו מ"ש משאר חזקות דאינם צריכים בירור יען כי טעם דחזקתו בדוק הוא כי בודאי קיים המצות בדיקה כי כל ישראל בחזקת כשרים הם לקיים המצוות הגם דגם הרבה פושעים ומזלזלים במצות המה מ"מ רוב