התעוררות תשובה חלק א סא

ואתקצאי משום זה לכולא יומא וכיון שנעשה בו מצוותו אסור גם לבן א"י בנוי סוכה זה בתשיעי כמו שאסור ליהנות מנר חנוכה שהדליק בו אחר ואין לומר הא הוא בקי בקביעא דירחא וידוע שטעה הבן חו"ל ולא עשה מצוה לכאורה יש לדון לרמב"ם דבזמן הזה אין יכול להתנות כיון דאין בו ספק ושני הוה ודאי מדרבנן עשה הבן חו"ל מצוה ודאית שמודה בו הבן א"י שהבן חו"ל מחויב בו, ולשאר פוסקים דגם עתה נידון רק כספק שאנו מחויבים לעשות כמו שנהגו אבותינו בו רק משום ספק ולדידי' גליא שחול הוא ומותר, אבל לענ"ד גם הרמב"ם מודה לשיטת הפוסקים להמעיין בו דרק תנאי אין יכול להתנות דהאיך יאמר היום קודש ומחר חול או איפכא הלא יודעים שהיום קודש ומחר קודש אבל רק מדרבנן אבל בשאר דברים מודה שנידון כספק כגון ביצה שנולדה בזו מותרת בזו ושאר דברים לפ"ז הי' בנ"ד מקום להקל אבל כ"ל כיון שעכ"פ אוכל בו לשם מצוה ואסור בתשיעי וגם בן א"י מודה שבן חו"ל צריך לאכול בו לשם מצוה אסור גם לו נוי סוכה בתשיעי הגם שתשיעי חול אצלו מ"מ אמרינן מיגו דאתקצאי ליהנות ממנו כיון שמחויב בין השמשות של ח' לבן חו"ל לאכול בו לשם מצוה כדאיתא בתוספות סוכה (דף יו"ד ע"ב בד"ה רק) כך בטלטול מותר לו בט' כיון שחול אצלו וי"ל שבן א"י אסור במלאכה בחו"ל כדאיתא בשו"ע תצ"ג אפילו בצנעה ואולי גם בטלטול מוקצה אסור בצנעה לכן אסור בטלטול, וממילא אסור באתרוג של בן חו"ל בשמיני כיון דהאתרוג גזירה אטו סוכה כדאיתא בתוספות שם אתרוג דף מ"ג ע"ב בד"ה ודומה ממש בזה לבן חו"ל אבל לטעם בתוספות ביצה (דף ל"ו ע"ב) דאתרוג אסור בח' דילמא יבוא אלי' ויאמר שהיום יום ז' ואתקצאי לכל ז' זה לא שייך לבן א"י דלדידי' לא הוה ספק שיש לחוש דלמא יבוא אליהו ויגלה שהיום ז' שהוא יודע ודאי שהיום ח'. אבל באמת י"ל הלא אנן בקיאים בקביעא דירחא אבל אנו צריכים לעשות הכל כאשר לכל כמו שהי' בימי אבותינו שהי' ספק ממש ואם אז יבוא אליה ויאמר שעיברו ב"ד חודש זה ושמיני שביעי הוא אז גם לבני א"י שביעי הוא וראוי הלולב למצוה וצ"ל דבן א"י אין צריך לחוש לכל זה כמו שאינו צריך לעשות שני ימים כלל ואין בו אצלו עתה שום ספק. (ב) והנה אם יש לו סוכה בפני עצמו והוא צריך לאכול במקום שאחרים רואים אותו ואין יכול לאכול בצנעה צריך לאכול גם בח' ומקיים בו מצות חכמים שהטילו עליו חומרות מקום שהלך לשם ואפילו בהש"מ של תשיעי צריך לאכול בו אם רואים אותו מ"מ כיון שאינו אלא מצד חומרת מקום יש להקל בו ומותר באתרוג שלו בשמיני דכולי האי לא גזרינן אטו סוכה שלו וגם בנוי סוכה בתשיעי יש להקל לו

סי' מ"ח שאלה אשה שעשתה סוכה לעצמה ואכלה בה אם אסורה ליהנות ממנה ובנוי' כיון שאינה מצווית ולא קיימה בה מצוה גמורה ואם אסורה צ"ע אם גם בנוי בתשיעי אסורה

נ"ל כיון דאכלה בה לשם מצוה ובפרט לדידן דנשים מברכים על מצות עשה שהז"ג ה"ה דאסורה לה, אבל איש אם צריך להחמיר בו בסוכתה ובנוי סוכה שלה ובפרט בתשיעי צ"ע, והנה לרש"י דמפרש סוכה מ"ח ע"ב דאתרוגי קטנים שלא הוקצה למצוה גמורה מותר לאכול מיד ה"ה בסוכה של אשה שלא הוקצה למצוה גמורה, אבל רש"י מפרש זה רק ללישנא בתרא וה"ה ללישנא קמא למאי דמסיק קטנים אין גדולים לא אבל לפי פשט התוספות שם דמיד פירושו תיכף ואין צריכים לסברא דאתרוגי קטנים קילא משום שלא הוקצו למצוה גמורה יש לומר אפילו אם רק הוקצה למצוה כל דהוא כיון דנעשה בו מצוה הוקצה וכמו הושענה בהושענא רבה דאין בו אלא מנהג ואתקצאי לכולי יומא כדאיתא בשו"ע (סי' תרס"ד) ויש לחלק בהושענא הוא ודאי מצוה חיוב מצד מנהג נביאים רק המצוה בעצמותה שהיא רק מצד מנהג קילא ממצוה חיובית מדרבנן לכן הוקצה למצותה משא"כ שהוא מחמרת כשיטת ר"ת ומידי ספיקא לא נפקא אם עשתה מצוה בזה לכן יש צד להקל בתשיעי שהוא רק משום מיגו דאיתקצאי ולדידה דאסורה שייך גם בה מיגו דאתקצאי ממילא אבל לגבי אחרים צ"ע

סי' מ"ט שאלה קטן שהיה לו סוכה לעצמו אם אסור לגדולים הנוי סוכה והסוכה כיון שאין מחויב בדבר

נ"ל לרש"י סוכה מ"ח ע"ב דאתרוגי קטנים מותרים שלא הוקצו למצוה גמורה מותר ליהנות ממנו