התעוררות תשובה חלק א ס

סי' מ"ד ראיתי לאחד מהגאונים זצ"ל שנסתפק אם דוחה עשה אכילה בסוכה לילה ראשונ' ל"ת כגון אם אין לו רק פת של איסור של חדש כיון דיליף מחג המצות והתם הכתוב קבעה חובה מבערב תאכלו מצות א"כ לא יהא חמור ממצה גופא ועשה דקוד' הדיבור אינו דוחה ל"ת לאחר הדיבור כדאיתא בתוספות קידושין (דף ל"ח ע"א) בשם הירושלמי, ונ"ל אי משום הא דסבר' פשוטה דהא דלאח' הדיבור חמור מ"מ יש לעיין גם כן באם יש לו חצי שיעור איסור להצטרף להיתר שיש לעיין בזה אם דוחה העשה דקודם הדיבור איסור קל דחצי שיעור ונ"ל הא דחייב משום דלמדין מחג המצות ואיתא בגמרא (סוכה כ"ז ע"א) והתם מנ"ל הכתוב קבעו חובה דכתיב בערב תאכלו מצות משמע דעיקר ילפותא משם והיא עשה קודם הדיבור אבל בפסחים (ק"כ ע"א) איתא מ"ד דיליף לי' מפ' ראה, והיא נאמרת לאחר הדיבור והנה בסוכות כתיב תשבו ודרשו כעין תדורו ולאותן הפוסקים דס"ל דגם בלילה הראשונה מצטער פטור והגז"ש בא לחייב בליל ראשון שאף בכזית חייב בסוכה משא"כ בשאר ימים דוקא ביותר מכביצה חייב, והנה נחזי אנן מי שהביאו לו בבית מאכל איסור לא היה אוכל כלל והיה מתענה ותשבו כעין תדורו כתיב וממילא פטור, ואסו' גם בסוכו' לאכול, אבל לאותן הפוסקים דסוברים דעיקר הגז"ש בא לחייב מצטער וירדו גשמים גם בלילה ראשונה בזה אין אנו אומרים תשבו כעין תדורו מסתבר שעשה הנ"ל דוחה איסור קל דח"ש וכיון שעיקר בשו"ע או"ח (סי' תרל"ט) להלכה שבלילה ראשונה יוצא בכזית רק אנו מחמירים גם כאלו פוסקים לאכול כזית בירידת הגשם ממילא אסור לאכול מאכל איסור ולא יהא אלא ספק כמאן הלכה גם כן אין לאכול

סי' מ"ה שאלה לפי הנהוג לעשות יין אדום ושחור שאחר שכלה הדריכה בגת שוהין הגרעינים והחרצנים ערך תשעה או עשרה ימים בתוך המשקה הנדרך מהם כדי שיהא תוסס היין עם הזגי' והחרצנים שהמה שחורים ומהם מקבל היין שחרותו היטב ודרך שאחר גמר החסיסה לגמרי נשאר היין למעלה זך ונקי וצלול מאוד ולמטה בשולי הגת הזגין והחרצנים, אם מגע גוי ביין זה אוסר או לאו

נלע"ד לפי המהרלנ"ח המובא בש"ך ובטו"ז (סימן קכ"ג) וכן מפרש המג"א סימן ר"ב שהב"י איננו חולק עליו ושסבר שביין צמוקים נאסר היין במגע גוי הגם שלא המשיכו ממנו וכן נקטו האחרונים להלכה יש לאסור גם כן כאן, הגם שהש"ך מביא טעמו של מהרנל"ח כיון שדרך ליתן היין צמוקים כן בחביות עם הצמוקים שיקבלו תמיד טעם מן הצמוקים ובהנ"ל בהיין שסובב עליו שאלתינו אין דרכו בכך שלאחר כן ממלאים החביות עם היין לבד בלי חרצנים וזגים, מ"מ ראיתי מגאון אחד זצ"ל (עיין בספר ברכי יוסף על יו"ד סימן קכ"ג) שחולק מהיפך להיפוך על מהרנל"ח דביין צמוקים כיון שגם בחביות מניחים היין עם הצמוקים שיוסיפו הצמוקים בו טעם וקיוהא א"כ לא נגמר היין עד שמושכים אותו ואינו נאסר במגע גוי כמו שאר יין שעד שממשיכים אותו מחרצנים וזגין לא נקרא יין יעי"ש, משא"כ כאן שנגמר היין ממש בתסיסתו ומראיהו והוא עומד לעצמו למעלה שנאסר במגע גוי לפי מה שהביא ונקט הש"ך להלכה דבגת אפילו לא כיון להמשיך רק שנמשך מעצמו נאסר במגע גוי ואין לחלק ממה שאיתא בהרא"ש ושו"ע דאם פנה אילך ואילך החרצנים ונשאר יין לבדו כיון שאין מגיע היין לבדו עד תחתית הגת לא מקרי המשכה מ"מ כאן שנראה וניכר להדיא שהיין נגמר לגמרי וכבר תסוס והוא נקי וצליל שמקרי נמשך, משא"כ שם שהיין עוד יין מגתו ואין נגמר מעצמותו ואינו נגמר למעשרות רק ההמשכה עושהו יין לכן צריך שיהא נמשך לגמרי עד השוליים והנה בדידן שנגמר היין והוא יותר חשוב ונגמר לשתי' יותר משאר יין מתחלת המשכה מהחרצנים ואם תחלת המשכה עושה יין נסך יען כי בעת הפרד מחרצנים מתחיל התירוש להיעשות ונקרא יין מכש"כ אם נגמר היין באמת בכל עניניו שנעשה יין נסך כנלע"ד

סי' מ"ז שאלה בן איי בחו"ל אם מותר בנוי סוכה שלנו בתשיעי ואם מותר לאכול האתרוג של בן חו"ל בשמיני (ב) ואם אסור בזה מ"מ אם יש לו סוכה לבדו אם נוי סוכה שלו אוסרים בט'. הנה הבן חו"ל מקיים בו המצוה בשמיני וגם ביה"ש בשמיני לעת ערב מחויב לאכול בו