התעוררות תשובה חלק א נט

סי' ל"ט לענ"ד פשוט הסכין שהשחיזו בע"ש כמבואר בשו"ע או"ח (סימן ר"נ) להשחיז הסכין בע"ש לכבוד שבת אסור לחתוך בו בפעם ראשונה בשבת עד אחר שחתכו כמה פעמים בחול עד שהוא חלק לגמרי או שיחליקו אותו בערב שבת קודם כי ידוע שע"י השחזה איננו טוב כ"כ לחתוך עד שמחליקין אותו וע"י החיתוך נחלק הסכין ויותר טוב אח"כ לחתוך בו והוה גמר מלאכה מכה בפטיש והוה פסיק רישי' דניחא ליה וגם ביו"ט אסור דהוא מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט וחלקת הסכין שעי"ז טוב לחתוך בו הוה גמר מלאכה דהשחזה וחייב עליו משום מכה בפטיש והא ראיי' דאומני השחזה מהם דרכם להחליקם אחר השחזה מוכח דגמרי של השחזה היינו שיהא חד ושיהא ראוי לחתוך בו בנקל נעשה ע"י החלקה

סי' מ' נסתפקתי בהא דמלוה להכין מע"ש לשבת דכתיב והכינו גם מבואר בגמרא ושו"ע או"ח (שם ס"א) דיש להכין בעצמו משום מצוה בו יותר מבשלוחו, היאך יעשה ביו"ט שחל בע"ש דהא אסור מן התורה להכין מיו"ט לשבת, ומה שאנו מבשלים ומכינים הוא משום הואיל השתא נמי חזי ליה ליו"ט, אבל בפירוש להכין לשבת לא שרי כמו האופה בפירוש מיו"ט לחול להדיא (ובצל"ח איתא ומשמע מדבריו שגם הכנה לשבת במה שאין בו מלאכה אסורה מן התורה ולא יועיל גם ע"ת לזה) וכדאיתא בר"ן ביצה ליישב רש"י מקושיית התוס' דרש"י סבר הגם שאין בו צורך קצת אמרינן מתוך אבל אם אופה בפי' לחול אסור, ונלע"ד דיכין מעיו"ט לשבת וכמו המן שביו"ט לא ירד מן לשבת רק מבערב יו"ט לשבת אבל ביו"ט עצמו לצורך יו"ט ירד המן דמה מלאכה שייך ביו"ט לצורך עצמו ומיושבים בזה מדרשים חלוקים שהובאו בתוספות ביצה דף ב' ע"ב בסוף הדיבור עיין שם. ועיין במג"א סי' תקכ"ז בפתיחה

סי' מ"א נסתפקתי כהן שנשא אשה וגירש אותה אח"כ ובא עליה אח"כ בזנות ודר עמה בתורת פלגש אם פטור ממלקות לפי פסק הרמב"ם פי"ז מאס"ב דכהן שבא על גרושה בזנות פטור דדוקא אם קידש ובעל כדכתיב לא יקחו ומה נפ"מ אם הוא גרושה מאחר או ממנו, ומשו"ע אהע"ז סימן קי"ט שמחמירים יותר בכהן לדור עם גרושתו מישראל שגירש אשתו אין ראי' לפי המבואר בב"ש שם ס"ק ט"ו יעוי"ש

סי' מ"ב המג"א בהלכות חנוכה (סי' תרע"ב ס"ב) כתב שאין מצוה בהרבות שמן בנר חנוכה דוקא בנירות גדולות יש בו הידור מצוה, אבל לענ"ד לפי דברי תוספות ביצה (כ"ב ע"א) דהמסתפק מן השמן חייב משום מכבה היינו דמיד שנוטל מן השמן מוכהה אור הנר א"כ יש הידור ברבוי שמן כי מאיר יפה ואם כן כל השמן הוקצה להידור מצוה שיאיר יפה לכן הנותר גם אם נכבה לאחר זמנו הוקצה למצוותו בשעת הדלקה בזמנו וגם בהידור מצוה שייך הוקצה למצוותו, וראייה מנוי סוכה שהוא רק משום הידור מצוה, ובפרט כי הידור מצוה דאורייתא משום זה קלי ואנוהו וביזוי מצוה ילפינן מקרא מכיסוי הדם ואפילו במצוה דרבנן כיון שעובד בזה הקב"ה שייך בו זה קלי ואנוהו וביזוי מצוה פשיטא מן התורה אסור ובזה יש להסביר וליישב סברת הב"ח הובא במג"א סימן תרע"ז סעק"מ

) סי' מ"ג שאלה עד כמה חייב שיהא דלוק נר יוהכ"פ בביתו. נלע"ד בירושלמי הובא בב"י (סימן תר"י) דבין מקום שנהגו להדליק ומקום שנהגו שלא להדליק שניהם משום הרחקת תשמיש המטה כיוונו שלא יראה ויתאוה לה, ומקום שנהגו להדליק מפני שאסור להשתמש לאור הנר, לדידן דמדליקין צריך שיהא נר דלוק בחדר שאשתו ישינה כל הלילה דאם לא כן הוא עושה להיפך שרואה אותה ומתאוה ובחדרה ששוכבת אין נר, ולענ"ד דהא דאין חוששים בת"ב ובתענית של גשמים בשבע אחרונו על זה שהמה אסורים בתה"מ י"ל כיון דיוהכ"פ עיקר כבודו בכסות נקייה לכן חוששין יותר שיתאוה מפני שהיא לבושה בבגדים נאים לכבוד היום.