התעוררות תשובה חלק א נח

בהנאה אי חייב בשילוח הקן דלא אמרה תורה שלח לתקלה

תשובה בחולין דף קל"ט מוקים רב מתני' דתניא במוקדשין במקדיש פירות שובכו למזבח ולא מוקים לקדשי בדק הבית דאי מרדה פקעה קדושתי' ושמואל חולק דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתי' ובתוספות ובר"ן שם דבחולין גם שמואל מודה וכה"ג נעשית הפקר וכל הקודם זכה א"כ כיון דיצא מרשות בעלים והוה הפקר נ"ל דלא הוה עוד אסור בהנאה לאחריני (שזוכים בו) מהפקר, וה"ה לענ"ד מי שאוסר דבר בהנאה כיון שיצא מרשותו איננו עוד אסור בהנאה דהיינו אם שאוסר החפץ לאחריני אבל לא באוסר על עצמו החפץ דהא גם של אחרים יוכל לאסור עליו בהנאה וצ"ע (אבל יש לעיין אם אסור הנאה לא מיקרי שלו ואינו יוצא בלולב שאסר עליו בהנאה כדאיתא בשו"ע סימן תרמ"ט בהג"ה ממילא אין לו עוד זכות וכח להפקיר אותו רק אם ראמר שכיון שאינו שלו הוא ממילא הפקר) וכעת איננו יודע מציאות שיהא חייב בשילוח תרנגולת שאסורה בהנאה דהא בשעה שאסרה על עלמ' היתה צריכ' להיו' שלו דאל"כ לא היה יכול לאסר' ובשלו לא שייך מצות שילוח דהא הוה מזומן ופטור)

סי' ל"ה שאלה למה אין נוהגים מהדרין מן המהדרין שידליקו גם נשים בפני עצמן נירות חנוכה להנוהגים שכל בני בית מדליקין דהא הם חייבות במצוה זו כמו אנשים ה"ה במצות הידור

תשובה דבר זה כבר הובא בפוסקים ז"ל (בברכי יוסף בשם שער אפרים ומהרש"ל ואלי' רבה) דאשה בכלל בעלה ואשתו כגופו דמיא, אבל לא נתיישב עדיין למה אין בנות הפנויות מדליקות, נלע"ד דמעיקר התקנה שהיו מדליקין על פתח בית מבחוץ ברשות הרבים, וכל כבודה בת מלך פנימה ואין מן הראוי' לעת ערב ובפרט בשעה שכל אנשים יוצאות לחוץ להדליק שיצאו גם הבנות ולהחמיר במצות מהדרין במקום זילותא ופריצותא ל"נ ועכשיו שמדליקין מבפנים נשאר מנהגם כמו מתחילה, אבל לרמב"ם שנקט סדמוכח מלשונו שבעל הבית מדליק בשביל כולם אם עשרה בני ביתו הוא מדליק מאה נירות לא נתיישב דהי' לנו להדליק גם בשביל הבנות אבל בלאו"ה אין אנו נוהגים בזה כהרמב"ם

סי' ל"ו על דברת המו"א שמתמה למה מהדרין לקרות לגדול ומכובד שביעי הלא שלישי הוא עפ"י הגמרא וששי עפ"י הזוהר עליה הנכבדת, נלע"ד דדינא הוא דמעלין בקודש ולא מורידין ומי שמסיים גמר המצוה הוא עיקר עליי' בקדושה כמו שלמדים דבר זה מבצלאל שעשה המשכן ומשה הקימו דהיינו שמשה גמר המצוה הקמת המשכן אעפ"י שבצלאל עשאו והמתחיל במצוה אומרים לו גמור ואין המצוה נקראת רק על שם גומרה מ"מ משום מעלין גמר משה המצוה ה"ה בגמר הקרואים והסדרא שהוא שביעי או אחרון והרי ראינו דמהדרין לקנות העליי' בפרשה שמסיימין בו החומש וקוראין חזק

סי' ל"ז שאלה מי שלקח האם מעל הבנים שיוכל לנתק הלאו גם לאחר זמן ולשלח האם כדקיי"ל כחכמים ויש לספק אם נשברו הביצים או שנאבדו או האפרוחים נתגדלו ונעשו מפריחים אם עדיין עליו העשה לשלח ומנתק הלאו בזה

תשובה דבר זה מצאתי ביש"ש חולין פרק י"א סי' ה' וז"ל ואפילו לקח האם קודם שנטרפו (היינו האפרוחים) פטור מלשלח וכן משמע שם מלשונו בארוך, ותמי' לי למה נקט הרמב"ם אם שלח ומתה האם או נאבדה לוקה דאין יכול לקיים העשה עוד ולא נקט גם כן אם נטרפו או נאבדו או שחט האפרוחים או אכל הביצים אין יכול עוד לנתק ואול' דדרך הרמב"ם כאן חסר

סי' ל"ח נלע"ד פשוט הא דאבל על אב ואם מותר לספר אם יגערו בו חביריו ומובא בב"י וד"מ ושו"ע (סי' ש"צ ס"ד) דג' חדשים הוה שיעור גערה אם אירע שלא ספר איזה שבועות קודם מיתת אב ואם למשל ד' שבועות מותר לספר אחר ב' חדשים דזיל בתר טעמא דשיעורו חז"ל דבגידול שערות ג' חדשים הוה מנוול וראוי לגערה א"כ כיון דהוה מנוול אחר ב' חדשים עם מה שלא ספר מקודם דשרי אבל בתוך שלשים פשיטא דאסור ולא מהני גערה בזה: