התעוררות תשובה חלק א נז

צריך לאכול חרוסת אבל אי חרוסת מצוה גם לשמואל הי' צריך לאכול, גם לפי מה דאמרינן בגמרא דלקפא דכולהו חמימי א"כ אי חרוסת לאו מצוה לא היה צריך למרור של הכריכה דהלל חרוסת אי הפת חם עדיין

סי' ל"ג שאלה למה אנו מחמירין שלא ליתן חלת חו"ל לכהן קטן כדאיתא בשו"ע או"ח סי' תנ"ה ס"ב בהג"ה בשם מהרי"א מובא בד"מ הטעם שאין מחזיקין אותו לכהן וודאי שלא נתחללה אחת מאמותיו, למה אין אנו מחמירין בנשיאת כפים הגם שהיא מצות עשה מן התורה מ"מ לפחות לא יברך עלי' ויש בו חשש משום לא תשא. תשובה איתא בד"מ או"ח סי' ח' מובא בטו"ז שם שמברכין על טלית קטן אעפ"י שאין בו שיעור ואין יוצאין בו, יען כי המנהג לברך עליי על מצות ציצית וברכה שהיא בעל יוכל לברך אעפ"י שאינו עושה מעשה המצוה ממש רק איזה שייכות להמצוה, והסברא כן הוא לענ"ד היא בשלמא אי מברך בלמ"ד שפירושו שעושה עתה המצוה צריך עתה לקיים המצוה ממש, משא"כ אי מברך בעל שהוא רק שבח כללי להקב"ה שציונו על כך ואי עושה רק איזה ענין מהמצוה אעפ"י שאינו עושה המצוה ממש כתיקונה שייך לברך ולשבח להב"ה על אשר נתן לנו המצוה משא"כ ברכת לשמוע ולהתעטף וכדומה הוא מברך על עשיית המצוה שהוא עושה עכשיו לכן לא יוכל לברך כ"א כשעושה המצוה כתיקונה, לפ"ז לא קשה מפדיון הבן שמברכינן על פדיון הבן והא דיוצא בפדיונו הא לא ברור לנו שהוא כהן איכא למימר דאה"נ דרק מכח ספק פודה אותו דאולי הוא כהן ויוצא בפדיונו והרי א"א בענין אחר ומאי אית לי' למיעבד ולפ"ז מיושב המנהג שנוהגים איזה כהנים להחזיר המעות לבעלים משום דאיכא למיחש דלמא לאו כהן והוי גזל ביד כהן והא דאמרינן בספק בכור דאי תפיס כהן לא מפקינן מיני' ולמה יחזיר הכהן המעות מספיקא משום דילמא לאו כהן הוא, שאני התם מיירי דודאי כהן הוא והוי תפיסה מעליותא דא"ל דילמא האי בריר מעליא הוא משא"כ הכא דהכהן גופא הוה ספק אם הוא כהן א"כ לא הוי תפיסה מעיקר' כלל, אך קשה עדיין מנשיא' כפים דמברך בלמ"ד לברך את עמו ישראל באהבה וצריך להיות המצוה כתיקונה וא"כ שמא לאו כהן הוא ואינו מקיים מצות נשיאת כפים ואיכא משום לא תשא, וצריך לומר ע"כ דאוקמינן אחזקה שמחזקינן לי' בכהן וגדולה חזקה, אלא זה אינו רק לענין נשיאת כפים דאינו רק עשה גרידא משא"כ לענין חלה דאיסור מיתה היא דזר שאכל תרומה במיתה בזה לא אוקמינן אחזקה אף דחלת חו"ל אינו רק מדרבנן מ"מ כל עיקר היא גזירה משום חלת א"י בזמן שהיא דאורייתא ואם כן אם נתיר להאכילה יבוא מזה גם להאכיל חלה דאורייתא לכשיבנה בהמק"ד ויהא ביאת כולכם ומשום אשתקד ומצינו כמה פעמים שגזרו וחששו חז"ל על זה ועל זה יש לפקפק דא"כ לא לישרי חלת חו"ל לאכול בטומאת מת שהיא טומאה שאינו יוצא מגופו דהא טמא מת שאוכל חלת תרומה במיתה (ויש להשיב על זה כיון דאנן בחזקת טמאי מת אנן דמשום הכי מחזקינן לחלה בתורת טמאה וטמא שאכל תרומה טמיאה איננה במיתה וחלה טהורה לא שכיח שלא יהא העיסה מוכשר לקבל טומאה והנה בסוגית הואיל אמרינן התם דלר"א עובר על החלה שהפרישה על בל יראה מכח הואיל ואי בעי מתשיל עלה, ולכאורה קשה על השו"ע דפסק גם כן הכי בחלת חו"ל הא בחלת חו"ל שהיא רק מדרבנן ומדאורייתא דידי' הוה יבטלנה ולא יעבור עליה ואפי' למתניתין קשה דבחלת א"י מיירי מ"מ הא בא"י ג"כ בזמן הזה אינו רק מדרבנן ויוכל לבטלה קודם שתתחמץ ולא יעבור עלי' ודוחק לומר דהתנא מיירי בזמן בית ראשון דהוי ביאת כולכם, וי"ל דאה"נ דמטעם חלה גרידא הוה מצי לבטל אותה אך בהאי חלה מטעם חרם קאתינן עלה כיון שהוא מפרישה לכהן ותרומה הוא מתורת נדר והוא נדר ליתן אותה לכהן שוב הוי כחרמי כהנים כיון דאקדשי' לכהן אם גם אינה תרומת חלה ולא הוי תו ברשותי' לבטלה ורק מטעם הואיל ואי בעי מתשיל עלה הוה כדידי' לעבור עלי' ולפ"ז ניחא דלא יהבינן החלה לכהן כיון דהוי הקדש לכהן מטעם חרם הוי איסור מיתה לזר אפילו בזמן הזה ולא יכול תו כהן לאכול אותה דלמא לאו כהן הוא משא"כ נשיאת כפיה לא הוה אלא עשה ושפיר מוקמינן לי' אחזקה

סי' ל"ד שאלה מי שאסר תרנגולתו בהנאה ומרדה (ונעשית הפקר) אי פקע מינה איסור הנאה כיון שאין עוד רשות בעלה עליה או לא ואם עודנה אסור