התעוררות תשובה חלק א נד

לאחר במתנה או נאבד ממנו וקנה אח"כ ס"ת מן השוק אה יצא בזה לכל השיטות, (ג) למה אין נזהרים עתה גם מי שיש ביכולתו במצות כתיבת ס"ת, (ד) למה אין ב"ד כופין על זה כמו כל מ"ע שאין מתן שכרה בצדה

תשובה הרמ"א פסק ביו"ד סימן ע"ר דאם קנה ס"ת מן השוק לא יצא כלל מוכח דסבר דהקפידא הוא לכתוב דוקא ולא יצא במה שיש לו ס"ת ובטו"ז שם משמע דרמ"א מודה אם לא ביטל על ידי קנייתו מצות המוכר דיוצא משמע לדבריו שרק אם יש לו ס"ת הגם שלא כתב הוא או שלוחו יצא והנה מרמב"ם מוכח דמצוה לכתוב דוקא ס"ת, וכבר עוררו רבותינו האחרונים ז"ל על הט"ז דגזה"כ לכתוב דוקא דלכן אינו יוצא אם יש לו בירושה, והנה קרא קאמר "כתבו" לכם וצריך לומר לדידיי דלאו דוקא שיכתוב רק די אם יהא לו משלו כמו דוכתבתם גבי מזוזה לאו דוקא שיכתוב מזוזה רק העיקר שיהא מזוזה על פתחו וגם בקונה ס"ת יוצא אלא שלא קיים מצוה מן המבחר, והנה אם כתב ונאבד ממנו או ממנו ומכל העולם אם צריך לכתוב עוד הפעם משמע מרמב"ם הלכות מלכים דלא יצא דכתב בפירוש ונאבד צריך לכתוב אחר, אבל י"ל משם אין ראייה דהא קשה על הרמב"ם דפסק דמלך יוצא אם יש לו משל אבותיו ואין צריך לכתוב רק אחת ומיישב הכ"מ בתוספות ביאור כן דבאמת יחיד הדיוט וגם מלך איני יוצא בשל ירושת אבותיו רק המלך אם כותב לו כשיושב על כסא מלכותו מקיים בכתיבה זו מצוה שמוטלת על כל הדיוט ומצייתי מצות המלך רק יען כתיב וכתב לו את משנה התורה צריך להיות לו שני תורות היינו כאשר יכתוב לו אחר שמלך הס"ת יהא ס"ת זה משנה תורה תורה כפולה לי לזה די אם את הראשון משל אבותיו כירושה לקיים משנה תורה ובכתיבתו זאת יוצא שניהם של הדיוט ושל מלך לפי זה אם היה לו כבר ונאבד ממנו מן המלך אין די במה שכותב לו אחד בתורת הדיוט שמוטל על כל אחד ושיצא בזה גם מתורת מלך כי צריך להיות משנה התורה בשעת כתיבה זאת והנה לפ"ז אם נאבדה לו הראשונה אחר שכתב השני' ואז נאבדה הראשונה או הדיוט שנאבד לו יש לומר שכבר יצא, במה שהי' לו ס"ת אבל לפי מה דדקדק הרא"ש שעיקר הכוונה של וכתבו הוא כדי ללמוד ממנה כדכתיב ולמדה ממילא הקפידא שיהא לו תמיד ס"ת כל ימי חייו ואם לאו אינו יוצא אבל יצא קולא מזה שאין צריך דוקא לכתוב רק שיהא לו ס"ת ללמוד וכתבו לכם לאו דוקא כמו גבי מזוזה דלא דוקא הוא רק הא דקונה ס"ת שאחז"ל הוי כחוטף מצוה מן השוק הטעם הוא משום דלא טרח בה כמו שפי' בנמוקי יוסף, והנה לצאת ידי כל השטות צריך לכתוב הוא או שלוחו בעצמו ושיהא לו כל הימים "לבדו" לפי מה שמסופק התו"ח דלכם משלכם לבדו ולא שותפות כמו גבי אתרוג, והנה לרא"ש שעיקר קפידא ללמוד ממנו יש סברא לומר דשותפים יצאו דהא יכולים כולם יחד ללמוד ממנו ואם יגללו הס"ת מראש לסוף זה ילמוד במקום זה וזה במקום זה, ודוחק לומר דלמא יתרמי שהרבה אנשים ירצו בבת אחת ללמוד דויקא פרשה זו מה שאין שולט עין רואה כולם יחד וה"ה לרא"ש אם מוסר אותו לציבור במתנה לקרות וללמוד מתוכה יוצא דהא מקיים בזה ולמדה את בנ"י דמשמע לאחרים וה"ה בזה ע"י כתיבתו לומדים אחרים, והנה לפי"ז כל עיקר טעם של הראש שמחויב לקנות ש"ס ופוסקים ופירושיהן הוא יען כתיב ולמדה, ועכשיו מהם הוא עיקר הלימוד וכיון דמש"ס ופוסקים ופירושיהן יכולים הרבה מאוד ללמוד ממנו ממ"נ יוצאים בזה דאם נאמר כתבו לכם דוקא וגזה"כ היא אין מקום וסברא לחייב לקנות ש"ס ופוסקים כלל רק החיוב יוצא לנו מדכתיב ולמדה כדאיתא ברא"ש וכיון שיכולים ללמוד ממנו הרבה יוצאים בזה

ובזה יש ללמוד זכות על ישראל שאין זהירין כל כך במצות כתיבת ס"ת רק אחד בעיר והמדקדקים כיון שנפסק בשו"ע או"ח סימן ק"נ ובמג"א שם דהצבור מחייבים לקנות תנ"ך וגמרא ופוסקים ללמוד מהם כל מי שירצה ואם כן יש להציבור בשותפות כל הנ"ל וקיימו בזה מצות כתיבת ס"ת להרא"ש ולפוסקים דסברי בשיטת הרא"ש דסובר דרק זה לבדו המצוה היא בזה"ז וכיון דלא נתברר הלכה נגד הרא"ש אין ב"ד כופין גם שיש ביכולתו לכתוב ס"ת כמו על שער מ"ע שאין מתן שכרה בצדה כן יש ליישב קצת, ולפי"ז מי שכתב הוא או שלוחו ס"ת ונאבד ממנו וקנה אחרת י"ל דיוצא אליבא דכל הפוסקים דאם הכתיבה דוקא וגזה"כ היא אין ראייה שאין רשאי ליתנו אח"כ במתנה לאחר רק אם נאמר שהחייב היא שיהא לו ס"ת תמיד וללמוד ממנו מדכתיב ולמדה והא יש לו ס"ת שקנה אח"כ גם מצוה מן המובחר קיים שלא יקטרג מדה"ד כדאיתא בנמ"י גם מזה