התעוררות תשובה חלק א נא

ומקשה גם ע"ז מהא דרב צייר כוורא אלמא דמותר וגם הש"ך מביא סברת הב"ח לאסור ומקשה עליו עי"ש ולכן סובר הש"ך דהא דאסור במזלות אינו אלא כל הי"ב מזלות ביחד, ולכאורה נראה להוכיח כדעת הש"ך דלא אסור ציור המזלות כ"א כל הי"ב ביחד דאי ס"ד דכל מזל ומזל בפני עצמו ג"כ אסור לצייר א"כ קשה לשיטת הסוברים תוספות והרמב"ם דאדם אינו אסור כ"א בבולט תיפוק לי' דאסור אף בשוקע משום שהוא בין המזלות דהאיכא מזל בתולה והמזלות לכו"ע אסור אף בשוקע, אלא ש"מ דאיסור מזלות אינו כ"א כל הי"ב ביחד, ואין לומר דהא דמתירין שקוע באדם כוונתם היינו באדם חוץ מבתולה אבל בתולה אין הכי נמי דאסור אף בשקוע משום מזלות, חדא דלא הי' להם לסתום ולכתוב סתם דצורת אדם מותר בשקוע והי' להם לפרש דצורת זכר דוקא מותר ועוד דהאיכא מזל תאומים א"כ היכי שרי צורת אדם בשקוע בין זכר בין נקיבה אלא מוכח דדוקא כל הי"ב ביחד אסור, אך יש לומר דלא קשה מידי מצורת תאומים דאה"נ אי עביד תאומים דהיינו שני בני אדם ביחד שזה הוא צורת מזל תאומים אסור אפילו בשקוע, והא דמתירין באדם צורה שקוע היינו באדם יחידי ובזה מיושב ג"כ מה שמקשה הט"ז על הב"ח מהא דרב צייר כוורא ולא אסור משום מזל דגים די"ל דמזל דגים לשון רבים ומיעוט רבים שנים ורב לא צייר כ"א דג אחד

(ב) הטו"ז שם סעק"ח מביא ראייה ממאי דמקשה הגמרא אלא מעתה צורת אדם תשתרי דילמא הכא נמי אם אינו אדם שלם בכל איבריו שרי וכדפסק המחבר סעיף ז' אלא מוכח דהא דמתרץ אלא ד' פנים אסרה היינו עם כל דמותם בגופם שלם ויש להביא ראייה אפכא מכח קושי' זו דצורת אדם פרצוף בלא גוף שלם כמי אסור וד' פנים אסורים לבד בלא גופם שלמים וכן משמע הלשון דמות ד' "פנים" ולא אמרה לא אסרה התורה דמות ד' "חיות" להדדי ויש לעיין לפי התרגום יונתן בפרשה ראשונה ביחזקאל שמפרש שכל פנים של חיה עשוי מד' פנים מד' עבריהם אם כן היה דמות ד' חיות לבד שרי ואולי משום זה שתק ממנו הרמב"ם וכלל סתם מלאכים שהוא כולל הכל כי לצור על הלוח הצורות כפשט התרגום יונתן אי אפשר והרמב"ם סובר גם לצור על הלוח אסור חוץ אם יקח חתיכת עץ מרובעת ויצור על כל הארבע צדדים ואולי גם בד' חיות לבד אם צר אותם אינו אסור לצור רק על חתיחת עץ מרובעת שיהא כל אחד עומד מצד אחר כמו שהוא במרכבה שא"א נצייר על קלף פשוט

(ג') והנה אי מותר לעשות צורה מפרקים להעמידה ולפרקה מתירוץ הש"ס שאני ר"ג דפרקים הוה וברש"י מוכח להדיא דשרי אף לפי דברי הכ"מ פ"ג מהלכות עכו"ם דהרי"ף נקט עיקר תירוץ להתלמד שאני, ואם כן בתירוץ זה הדר מתירוצא קמאי ממילא אינו מוכח דשל פרקים יהא מותר, והרמב"ם לא מביא שום תירוץ מהגמרא ותמוה דהרמב"ם נקט טעם שלא יבואו למשוך אחריו ולעבוד להצורה ההיא מוכח דחם היא מפרקים שמעמידה ומפרק וסותר אותו מיד מותר, אך קשה מנ"ל להרמב"ם טעם זה כדי שלא יבוא למשוך אחריה לעבדה אפשר דלמד כן מתירוץ הש"ס שאני ר"ג דפרקים הוה ומותר וע"כ מטעמא דהרמב"ם דאי גזה"כ היא למה יהא מותר להעמידה לפי שעה ומפרקים

סי' כ"ו שאלה ריאה דאוושא ולא ידעינן מהיכא אוושא שבדקינן לה כולה במים פושרים והובא בב"י בשם רי"ו וכן הוא בש"ך בשמו שהכלי יהיה מחופה באבר ודוקא בימות הקיץ אבל בימות החורף צריך להיות דוקא אינו מחופה באבר, אם בדקוהו בסתם כלי ולא בצבץ אם כשר בדיעבד

תשובה דבר זה הובא בש"ך סימן ל"ו ס"ק וכן העלו האחרונים ז"ל דצריך להיות הבדיקה דוקא בכלי כזאת והנה בב"י איתא שרי"ו למד דין זה מבדיקת חרותה שצריכה להיות בכלי כזאת והגמרא שלא ביארה בריאה דאוושא האיך צריכה להיות הכלי סמיך על הא דדין חרותה, ויש להסביר הדבר בביאור יותר שגמרא מביאה בריאה דאוושא דמותבינן לה במשיכלי דמיא פשורי והוא דבר יתר כיון שכל הריאה צריכה בדיקה פשיטא שיניחנה בכלי מים כי הוא טירחא מרובה לבדוך כל הריאה כולה בגילא או בגדפא או ברוקא הוה לי' לומר רק בדקינן במיא פשורי אלא ודאי דכונת הגמרא במשיכלי המבוארין לקמן גבי חרותא וכמ"ש הב"י לדעת הרי"ו דגמרא סמיך אהא דלקמן והנה המעיו"ט הרגיש בזה מה שלא הביא הרי"ף דמייתי מתיכולתא דמיא פשורי, ונראה הנה הרי"ף