התעוררות תשובה חלק א מח

או לא (ב) את"ל דשייך בה בל תוסיף אם רק נראה כמוסיף שאין אסור במצוה דאורייתא אלא מדרבנן אם שייך ג"כ בדרבנן כמו בדאורייתא

תשובה דבר זה צריך ביאור בארוכה, וכעת במושכל ראשון נראה להביא ראייה מאו"ח סי' תרס"ו שפסק המחבר כפירוש הרא"ש והרי"ף בגמרא סוכה דף מ"ח ע"א דלדידן בני חו"ל צריך לעשות הכירא אם אוכל בתשיעי בסוכה שאינו אוכל משום מצות סוכה שלא יהא נראה כמוסיף ע"כ הגם שבשמיני לדידן ג"כ רק מדרבנן חייב בסיכה, מוכח דגם באיסור דרבנן שייך דלא יהא נראה כמוסיף, אבל באמת אינו ראייה מזה דהא דיתבינן בשמיני בסוכה הוא מתקנתא דרבנן שנעשה ספיקא דיומא ולנהוג הכל כאשר לכל כמו שנהגו אבותינו ז"ל שהיו מסופקים באמת ולוא תהא ששמיני הוי ספק שמיני ספק שביעי וקמי שמיא גליא שהיא שביעי באמת אזי עובר מן התורה בבל תוסיף בליל תשיעי שהיא ספק שמיני אם הוא מכוין לשם מצוה וצריך לעשות הכירא שלא יהא נראה כמוסיף וכן אנו צריכים לעשות כמנהג אבותינו, ויש להביא ראייה משיטת הר"ש בן הרשב"ץ מהא דהובא בשו"ע סי' תרס"ד סעיף ז' וז"ל יש מי שאומר שאינו יכול לטלו (הושענא בהו"ר) עם הלולב בשעה שיוצא בו י"ח עד אחר שיברך ויטול וינענע בתחילה ואם נטלו עובר משום בל תוסיף עכ"ל הגם שלולב ביום ז' לדידן הוא רק מדרבנן אעפי"כ עובר משום בל תוסיף, מוכח מזה דגם במצוה דרבנן עובר משום בל תוסיף., הגם שהמחבר מסיים שם וטעות הוא בעיני שמותר ליטול לולב עם ההושענא ביחד יעיין בטו"ז ובב"ח טעמא שהוא סובר כאותן הפוסקים שהמוסיף יותר משתי בדי ערבה בלולב אינו עובר משום בל תוסיף אפי' ביום ראשון ולא משום שסובר שבדרבנן לא שייך בל תוסיף, וא"ל שלולב שאני כיון שהוא זכר למקדש שבמקדש היה נוהג לולב כל שבעה ומהרה יבנה המקדש ויאמרו אשתקד הוספנו ערבות שבלולב אף עתה שרי וכמו שמצינו כמה פעמים בש"ס שגזרו חכז"ל משום אשתקד, זה אינו דלולב הנוהג כל שבעה מדאורייתא במקדש אינו מסור לכל כמו שמתרץ הגמרא ביצה דף ד' ע"ב ביצה לכל מסורה עדות החודש לב"ד מסורה אבל יש לחלק עדות לב"ד לבד מסור ולולב במקדש לכל העומדים במקדש מחויבים בו כל הקהל כאחד, ועוד דמרא דהאי דינא הוא הרשב"א והרשב"ץ ואינהו סברו בפירוש דטעמא משום בל תוסיף הוא ולא כתבו משום אשתקד, ומלתא דמסתברא הוא כיון שכל מלתא דרבנן היא משום לא תסור ממילא עובר עליהן משום בל תוסיף כמו כל המצות שבתורה כי לא מצינו שהתנו חכז"ל בפירוש שמותר להוסיף על דבריהם כמו שמתרץ התשב"ץ שמשום זה ספק דרבנן להקל שהתנו בפירוש להקל בספק דבריהם ולמה להם להקל שמותר להוסיף על מצוותם בלי טעם וללא יועיל, ועוד כל שתקנו רבנן כעין דאורייתא תקון, ויש להביא ראיה ממרדכי ריש פרק קמא דמגילה שמקשה למה אין קורין המגילה בט"ו ג"כ משום ספיקא דיומא, ומתרץ משום שעובר על בל תוסיף הגם שלעבור שלא בזמנו בעי כוונה וט"ו שלא בזמנו הוא לבני י"ד מ"מ אסור מפני שנראה כמוסיף מוכח מתירוץ מרדכי זה שאפי' נראה כמוסיף ג"כ אסור במצוה דרבנן כ"ש בל תוסיף גופיה, ובזה יש ליתן טעם למה שהביא עטרת זקנים בשם ראב"ש שהקורין המגילה בשני ימים קורין אותה ביום שני בלשון לעז הגם שלכתחלה צריכין לקרותה בלשון הקודש אולי עשו בזה הכירא כשיטת המרדכי שלא יהא נראה כמוסיף, הגם שיש לפקפק קצת על ראייה זו מהמרדכי דדוקא מגילה שהיא דברי קבלה וכדברי תורה דמיין בזה אסור להוסיף דגזירה קרובה היא אטו דאורייתא ממש או משום דדברי קבלה חמורה, גם על ראייה מלולב ביום ז' יש לפקפק דהתם אמרינן שעובר משום בל תוסיף דהתם איכא למגזר טובא דאי יוסיפו על בדי ערבה ביום ז' יוסיפו גם ביום א' שהוא דאורייתא דלאו כולה עלמא הלכתא גמירי שידעו שרק הראשון מדאורייתא ושאר הימים דרבנן ואיכא הכא למגזר טובא אבל בענינים אחרים כגון נר חנוכה לא שייך למגזר דלמא יעבור גם על מצות אחירות בבל תוסיף שאין להם שום שייכות למצוה זאת, גם דברי המרדכי בעצמן תמוהים הם דהאיך אנו עושים תמיד שני ימים טובים של גליות ומוסיפין כגון במצה שאוכלין מצה בשמיני וגם מקדשין קידוש היום ומברכין כמה ברכות ועושין מצות בשני כמו בראשון וכן עשו אבותינו מחמת ספק באמת וכן הקשו עליו רבותינו האחרונים ז"ל יעוין בטו"ז הלכות מגילה בסימן על הא דקורין המגילה בשני הימים ובמג"א שם.