התעוררות תשובה חלק א מז

המצוה בכל השבעה ימים כהוגן שלא לאכול חוץ לסוכה סעודת קבע אזי יקדש בביתו ויאכל שם יותר מכביצה פת ואח"כ יכול לחזור ולאכול בסוכה כיון שהפסיק באכילת סעודה אחת חוץ לסוכה שוב לא נראה כמוסיף, כמו שאם הפסיק לילה אחת בשינה שאינו נראה עוד כמוסיף כדאיתא ברמ"א תרס"ו ס"א ה"ה בזה כיון שהפסיק בסעודה אחת שוב אינו כמוסיף דדוקא מלאכה אסור אפילו בצנעה כדאיתא בשו"ע סימן תצ"ד אבל דבר אחר לא

סי' כ"א שאלה אם יש למצוא סמך במה שנהגו סתם בני אדם מהמון עם ליקח למצות ארבע מינים הדס שוטה בשנים עלים יוצאין בקן אחד והשלישי למעלה מהם ונוטלין ומברכים עליו בלי פקפוק והוא מבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שפסול

תשובה הנה ז"ל הרמ"א בסימן תרמ"ו ס"ג ופוסל אפי' בשעת הדחק (היינו הדס שוטה) ואיכא מאן דאמר בגמרא דכשר וע"כ נוהגין לכתחלה באלו המדינות לצאת באילו הדסים המיבאין ואין ג' עלין בגבעול אחד ויש מי שכתב דהדסים שלנו אין נקראין הדס שוטה הואיל והן שנים על גב שנים ואינם כהדס שוטה המוזכר בגמ' וכו' לכן נהגו להקל עכ"ל משמע קצת מתחילת דברי הרמ"א שגם בשנים בשוה ואחד עולה על גביהן נמי נהגו להקל לצאת בו ידי מצוה והנה במה שסיים הרמ"א בהיתר הואיל והם שנים על גב שנים הוא תמיה למעיין בגמרא דאם הם רק שנים על גב שנים אינם נקראים עבות ורק בשלשה נקרא עבות, לכן נלע"ד דבר חדש ידוע דמצינו הרבה פעמים בקדשים דבר מפורש בקרא למצוה ואעפ"כ אם לא עשה לא פסיל גוף הקרבן כגון סמיכה שהיא מצוה מן התורה ואינו מעכב וכגון זריקת דמים בחטאת שצריך מתן ד' ואם לא נתן באצבע רק על קרן אחד כשר הקרבן וכגון בשר שנטמא לאחר זריקת דם שיצאו הבעלים אף שלא נתקיים בקרבן זה מצות אכילת קדשים, וכדמצינו במצות ציצית שהתכלת מצוה מן התורה ואעפי"כ אינו מעכב את הלבן אף אנן נמי נאמר שהדס שטה איתו מין עצמו הוא של הדס שאיני שוטה וכן הוא סברת רב נטיראי בר פלטוא גאון כדאיתא בב"י סי' תרנ"ח בד"ה אבל מאותן ד' המינים וכו' וז"ל ורב נטוראי כתב אם יכול לעשות כולן מן העבות מצוה מן המובחר ואם אינו מוצא אלא ג' הדסים עבות ממלא אותו הדס שוטה ושפיר דמי וכ"כ רב פלטוא מן המקרא היה משמע דשני מינים הן כדכתיב בעזרא ועלי הדס ועלי עץ עבות ואמנם אנו רואים שגדלים בערוגה אחת ושוין במראה ובקומה זה יוצאים עליו עבות וזה אין יוצאי' עליו עבות ואפילו שפסלו הכתוב למצות הדס מ"מ מין אחד הוא ואין כאן בל תוסיף עכ"ל נראה מהני גאונים דהדס שוטה אותו מין הדס עצמו הוא רק שאיננה עבות א"כ י"ל מי שלוקח לד' מינים הדס שוטה יוצא בו מצות לקיחת ד' מינים גופא רק שלא קיים מצות עבות אבל ע"י חיסור מצות עבות לא בטל מצות לקיחת ד' מינים עצמו כי מצות עבות אינו מעכב דיעבד כמו שאינו מעכב תכלת דיעבד בציצית וסמיכה ושאר דברים בקרבן, ודבר זה למדתי מדברי הרא"ש פרק לולב הגזול והובא בב"י סי' תרמ"ו בד"ה ומה שכתב א"א ז"ל וכו' וז"ל ול"נ דלא בעינן שיהא עבות בראשו דהתם משום הדר הוא ואם חין הלח בראשו לא הוי הדר אבל הכא עבות בעינן ואע"ג שאינו בראשו קיים מצות עבות ע"כ דקדק בלשונו קיים "מצות עבות" משמע שהדס שוטה גופא יוצא בזה מצות לקיחת ד' מינים רק מצות עבות לא קיים כמו שכמה פוסקים סוברים שבכל הפסולים בשעת הדחק מברכים עליהם אם אין אחרים רק שצריכין להיות מנים, ה"ה בזה כיון שהוא לאותן הגאונים אותו מין עצמו הוי פסול דעבות כמו פסולים אחרים ומברכין עליהם בשעת הדחק וזה דלא כמו שהחליט ב"י בסימן תרמ"ט שהדס שוטה פסול אפי' בשעת הדחק, והנה כסברא זו נוכל לומר גם גבי אתרוג שבשעת הדחק מברך על אתרוג שאינו הדר שפסול משום דבעינן הדר, שקיים בו מצות לקיחת אתרוג רק שלא קיים בו מצות הידור, וארווח לן בזה הרבה שחם היה באמת עבות רוב השיעור רק שנשרו ענין בכל קן עלה אחת או שני עלין אם לו לקן ארבע עלין דהיא פלוגתת הפוסקים בזה ודחי יוצא לקיחת ד' מינים רק שלא קיים מצות עבות וזה ודאי אותו והין עצמו הוא ושכיח הרבה בימי חוה"מ ע"י נענועים מיומא קמא נשרו העלין ולא נשארו עבות ומיושב מנהגם לגמרי

סי' כ"ב שאלה אי שייך במצות דרבנן איסור בל תוסיף אם מוסיף עליה כמו באיסור דאורייתא