התעוררות תשובה חלק א מו

ישנים בסוכה רק המדקדקים יעי"ש טעם למה נהגו להקל, לפי"ז המדקדקים מחמירים על עצמם רק בשבעה ימים שהוא דאורייתא אבל בשמיני שהוא דרבנן אינם מחמירים על עצמם ובפרט שיש בו חשש איסור לשיטת הראבי"ה משום שנראה כמוסיף למה להם לדקדק ולהחמיר ע"ע במקום שיש חשש איסור דרבנן, וא"ל דהוי זלזול שמחמירין בדאוריתא ומקילין בדרבנן, דדוקא במה ששייך לענין איסור קדושת יו"ט כגון למלאכה וכדומה בזה תקנו חז"ל יום השני כראשון אבל בדבר מצוה שאינו שייך כלל לקדושת יו"ט אין בזה משום זלזול קדושת יום כמבואר לעיל ובפרט שהוא דבר שנוגע רק ליחידים אנן דנין בו ככל שאר איסורי ומצות דרבנן יעוין במג"א סי' תצ"ז ס"ק ד' בשם תרומת הדשן שמקיל עוד יותר לענין נכרי שמביא בצים ביו"ט במסיח לפי תומו יעויין במג"א סי' תצ"א ס"ק א' שבמוצאי יו"ט אחרון של פסח מותר לאכול חמץ עוד קודם הבדלה הגם שאסור עדיין במלאכה ועיין במג"א הל' ר"ה שמי שמסופק בשני של ר"ה אם כבר תקע שופר שפטור משום שהוא ס' דרבנן ובדבר שאינו שייך לקדושת יו"ט אנו דנין בו ככל שאר איסורי ומצות דרבנן בעלמא וכן מצות סוכה אינו שייך כלל לקדושת יו"ט כי היא נוהגת כל שבעה גם בחוה"מ ובזה ניחא לי ליישב קושית המרדכי בגמרא דמנחות רבנן דבי ר"א הוי אכלו חדש באורתא דשתסר ומסיק בגמרא דסברי חדש בזמן הזה דרבנן והוי הספיקא דיומא רק ספק דרבנן וספיקא דרבנן לקולא, שהקשה מאי שנא מביצה ספק נולדה ביו"ט ספק נולדה בחול שהיא אסורה והיא ג"כ רק ספק דרבנן דביצה שנולדה ביו"ט רק מדרבנן אסורה, ולפ"ז ניחא דבשלמא בביצה שנולדה ביו"ט דהיא איסור מוקצה ששייך לענין איסור י"ט עצמו באותו יום עצמו בזה החמירו בספיקא משא"כ בחדש להחמיר ביום ג' של פסח הוא דבר שאינו שייך לקדושת יו"ט ואינו ביו"ט עצמו, דנין בו רק כשאר ספק דרבנן, והנה המרדכי תירץ דטעם איסור הביצה אינו משום דבר שיש לו מתירין לבדו רק משום שיש לו עוד צירוף סברא דמעמידין התרנגולת על חזקתה שלא ילדה בעיו"ט רק ביו"ט עצמו ובצירוף זה אנו מחמירין, ולפי"ז יש לומר דטעם איסור הביצה אינו משום סניף דבר זה רק משום ששייך לקדושת יו"ט עצמו כמו שביארנו משא"כ בחדש ואתי טפי שפיר לפי מה שביארנו במקום אחר דהא אמרינן בגמרא ביצה דף ד' ע"ב ספק יו"ט ספק חול היינו ספק אם היום יו"ט או חול וכן ביום השני ופירוש הפשוט ספק אם ילדה ביו"ט או בחול

סי' י"ט שאלה הא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אם גם עוסק בדבר מצוה שהוא רק כמו הידור מצוה ואינו מעכב המצוה בדיעבד אם גם בזה פטור ממצוה גמורה לגמרי

תשובה נראה לי להביא ראייה דהעוסק רק בהידור מצוה בעלמא דפטור אף ממצוה גמור, מסוכה דף כ"ו ע"א דתניא אמר ר"ח בן עקביא כתבו ספרים תו"מ הן ותגריהן ותגרי תגריהן כל העוסקים במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת פטורין מק"ש וכו' ומכל מצות האמורות בתורה, והנה תכלת פירש"י תכלת לציצית (ולא דוקא לבגדי כהונה) והנה תכלת אינו מעכב את הלבן ויוצא ידי מצוה בלא תכלת, אם כן מוכח דגם אם עוסק במצוה בעלמא פטור נמי מכל מצות האמורות בתורה ואין לומר דהאי תנא סבר דתכלת מעכב הלבן וא"כ הוי מצוה גמורה לעיכובא דא"כ למה נקט לאתויי מוכרי תכלת לינקט לאתויי מוכרי ציצית אלא ודאי לאשמעינן דאפי' מוכרי תכלת שאינו מעכב הלבן נמי פטור ובא זה מסברא כיון דעושין בזה בעבודת הבורא ית"ש פטור מעבודת מצוה אחרת כיון דכבר גילה לן הקרא דעוסק במצוה קלה פטור אפילו ממצוה חמורה כמבואר בסוגי' שם ויש להאריך בזה שם

סי' כ' שאלה בן א"י שהוא בחו"ל איך לנהוג בליל שמיני באכילה בסוכה שאסור לו לבן א"י משום שנראה כמוסיף ואעפ"כ אסור לזלזל במצות יום בפני אחרים

תשובה דבר פשוט שאם אינו מכוין לשם מצוה שאינו עובר מ"ה משום בל תוסיף כדפסקינן דשלא בזמנו בעי כוונה לעבור וגם אין כאן משום שיחשדו אותו שהוא עובר בבל תוסיף דהא בחו"ל הוא ומחוייבים הכל עוד בסוכה כולם ולא שייך מראית עין רק האיסור נראה כמוסיף שייך בינו לבין עצמו שאסרו חכמים משום שנראה כמוסיף ולא משום שאחרים יחשדוהו שמוסיף ואולי משום גזירה או מטעם אחר, ונראה לי דאם נזהר לקיים