התעוררות תשובה חלק א מה

הבית כדי שלא יפסול והוה כמו דבר שמוקצה מחמת חסרון כיס דאסור לטלטל גם לצורך גופו ומקומו, גם לאחר סוכות מקפידין שלא לכבד בו דאף דתשמישי מצוה נזרקין מ"מ אין עושין בהם דבר מגונה וזלזול ואפי' לפסוע עליו אסור כדאיתא בשו"ע סי' תרס"ד ס"ח, אך היכא דחל יום א' בשבת דעדיין לא נעשה בו מצוה הנה הב"ח מסופק בזה אם הקצה אותו למצוה וקודם שקיים בו המצוה אם מותר להנות אכן הטו"ז ריש סי' תס"ה אוסר דוקא אם ראויה למצוה באותו יום עצמו שכבר אקצי דעתיה מיניה בין השמשות אבל אם אינו ראויה לאותו יום עצמו כגון שחל יום א' בשבת גם הטו"ז מודה, אבל אם הלולב עומד מיוחד לקיים בו המצוה פשיטא שמקפיד עליו והוי כמו מוקצה מחמת חסרון כיס ואם אינו אגוד היה מקום להתיר דהוה תורת כלי עליו אמנם בתוס' סוכה איתא בפירוש דלולב אין שם כלי עליו שם דף מ"ב ע"א פיסקא טלטול בעלמא היא וז"ל אע"ג דחזי למצוה שייך ביה איסור מוקצה לטלטול מאחר דאין עשוי כלי כדאשכחן וכו' ע"כ משמע דאפי' חזי למצוה אין שם תורת כלי עליה לענין טלטול ושפיר כתב הרמ"א דהוי כאבן לכן מכל הנ"ל מוכח דאסור לטלטל הלולב ובפרט באגוד ומיוחד למצוה, רק ע"י טלטול מן הצד אולי יש להתיר דטלטול מן הצד שרי לצורך דבר המותר יש להתירו ע"י טלטול מן הצד בכדי שלא יפסל הלולב ומיניו *) אבל להחזירו למים ע"י טלטול מן הצד בשבת כדי שיהא הדר ולח יותר למחר אין להתירו ובפרט שהוא כמכין מהיום בשבת למחר ובתחילה ודאי יש ליזהר שאם אין גוי מצוי אצלו שלא יניח הלולב בע"ש במים שלא יצטרך להוציאו בשבת

סי' י"ח שאלה האיך יש לנהוג לענין שינה בסוכה בליל שמיני עצרת

תשובה הנה מסתמא דגמרא ומסתימת הפוסקים וכן מפורש ברשב"א במס' ר"ה להדיא דצריך לישן בסוכה בליל שמיני עצרת חוץ שיטת הראבי"ה דסובר דאסור לישן משום שנראה כמוסיף, ומב"י משמע שנוטה לדעת רוב הפוסקים שצריך לישן בסוכה רק בשו"ע נקט וז"ל בחו"ל אוכלין בסוכה בלילה וביום ודקדק המג"א דאין ישנים בסוכה דמשמע דוקא אכילה ולא שינה ולפ"ז חזר מדעתו שבב"י והנה הדבר תמוה למה וגם מנהג גדולי ישראל שלא לישן בסוכה שהוא נגד רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים ולנקט כדעת יחיד שהוא דעת ראבי"ה דאסור לישן שנראה כמוסיף ונראה לע"ד ליישב בטוב טעם, הנה האיסור גופא שנראה כמוסיף הראבי"ה לאו יחידאה הוא לא מבעיא לשיטת רש"י סוכה דף מ"ח ע"א דאפילו לדידן בשמיני צריך לעשות היכר שלא יהא נראה כמוסיף ואפי' לשאר הפוסקים דאין צריך לדידן היכר בשמיני אבל בליל תשיעי צריך לעשות היכר שלא יהא נראה כמוסיף מוכח מזה דכל הפוסקים סוברים עפ"י שיטת הגמרא דהא דנראה כמוסיף איסור גמור הוא רק שסברו שבשמיני כיון שמתקנתא דרבנן צריך לישב בסוכה לא צריך לעשות הכירא שלא יהא נראה כמוסיף, והנה מיחזי אנן מי שדר בבית ומתרמי ליה דבר שאם יוסיף עוד לשבת בבית ההוא עושה בזה איסור דרבנן דבר פשוט שמחויב ויוצא מהבית ההיא לבית אחר למשל שראה בשבת שהמזוזה נפסלת צריך לילך לחדר אחר שיש בו מזוזה כשירה והנה התורה אמרה תשבו כעין תדורו שישיבת מצות סוכה היא חיובית רק כמו שדר בבית לכן ביורד גשמים ובמצטער פטור מן הסוכה רק באופן שאילו היה מצטער בענין כזה בבית היה יוצא ג"כ מהבית כדאיתא להדיא ברמ"א סי' תרל"ט ס"ה ולהדיא בסי' תר"מ ס"ד בהג"ה, והנה בשמיני ספק שביעי אם גם משום בל תוסיף מדאורייתא אינו עובר משום דשלא בזמנו בעי כוונה והוא יושב בה רק משום ספק מ"מ לאידך גיסא דילמא היה יום שמיני אז עובר איסור דרבנן שנראה כמוסיף הגם שספק שביעי הוא לכה"פ יש בו ספק דרבנן דילמא שמיני הוא ונראה כמוסיף וכיון היה יוצא מפני חשש איסור זה מביתו ממילא פטור גם מסוכה ובפרט לדידן דבקיאינן בקביעא דירחא ועובר ודאי איסור דרבנן דנראה כמוסיף שהוא איסור כולל בכל המצות (יעוין במג"א סימן תצ"ז סעק"ד שבדבר שאינו נוגע למלאכת ולקדושת יום עצמו אין שני ממש כמו ראשון רק דנין בו כשאר איסור דרבנן ומפני איסור דרבנן זה אילו הי' בביתו כזה הי' מוכרח לצאת מביתו ממילא פטור מסוכה אבל אכילה מותר לדידן דמברכין על אכילה ואין מברך ביום שמיני על אכילה ממילא אינו נראה כמוסיף אבל לשינה אין נוהגים לברך ואם יישן בלילה יהא נראה כמוסיף כסברת הראב"י מ"מ בכל זה אינו נוח לי, לכן נראה לי טעם אחר על גדולי הדור שאינם נוהגים לישן בסוכה ליל שמיני עפ"י מה דהובא ברמ"א סי' תרל"ט ס"ב שנוהגים להקל עכשיו

שאינם

**(ויש לפקפק על זה דאינו מיקרי לצורך דבר המותר כיון דאין היום שום מצוה בלולב דדוקא לצורך דבר המותר היום שרי.)**