התעוררות תשובה חלק א מד

שיכול להקנות בחזרה מה"ת כידוע פלוגתת ראשונים בזה אבל מדרבנן לכ"ע קטן שהגיע לעונת הפעוטות מקנה כמבואר בחו"מ סי' רל"ה והנה קטן החייב בלולב היינו שיודע לנענע והובא במג"א שכוונת יודע לנענע שיודע לנענע לכל הרוחות וקטן כזה היודע לנענע לארבע רוחות מסתמא כבר הגיע לעונת הפעוטות שהוא כבן שש, לכן לאחר שיצא ביום הראשון יכול להקנות לו לקטן שקונה ומקנה לו בחזרה ויוצא הגדול ביום שני גם משום לכם מכח ס"ס ספק קודש ספק חול המועד ולא בעי לכם ואת"ל קודש דלמא הלכה כשיטת הסוברים דבהגיע לעונת הפעוטות מקנה מדאורייתא וג"כ הוי ס"ס המתהפכת דלמא מקנה מדאורייתא ואת"ל דאינו מקנה מדאורייתא דלמא היום חוה"מ ולא בעינן לכם, ועוד שהוא צריך להתחיל באותו ספק ספק קודש ספק חול דמתחלה צריכין לחקור אם מחויב היום בלכם, הגם שיש לפקפק ע"ז דהאיך יוכל ליקח הלולב שהקנה לקטן ליקח ביום שני לצאת בו מכח ס"ס הא אין עושין ס"ס לכתחלה בידים ועוד דהא יש פוסקים מאחרונים דלענין ברכה לבטלה אין סומכים עצמן על ס"ס, מכ"מ כיון דאנן בקיאינן בקביעא דירחא והוי יום שני לדידן ודאי דרבנן וקטן נמי מקנה מדרבנן בהגיע לעונת פעוטות לכ"ע ומהני דרבנן בדרבנן, הגם שי"ל דאף לדידן דבקיאין בקביעא דירחא מ"מ חכמים עשו יום שני ממש כיום ראשון וכמו שביום ראשון לא מהני מה שמקנה הקטן אף דהגיע לעונת הפעוטות כמו כן ביום שני נמו לא מהני וכמו שכתב המג"א סי' תצ"ז ס"ק ד' דלא מפלגינן בין יום ראשון ליום שני כלל לענין שום דבר מ"מ היינו דוקא בדבר הנוגע לקדושת יו"ט דהיינו מלאכה וכדומה התם הוא דלא מפלגינן ביניהם אבל בזה דלא שייך כלל לענין קדושת י"ט לא אמרינן כן וכמו שכתב המג"א או"ח סימן תקפ"ה סעק"ב הלכו' ר"ה דאם נסתפקו ביום שני אם כבר תקעו או לא אין צריכים לתקוע שנית אלמא דשנילן בין יום ראשון לשני וכן לענין חמץ ביו"ט האחרון של פסח דכתב המג"א סוף הלכות פסח סי' תצ"א ס"ק א' דאף דלא הבדיל עדיין מותר לאכול חמץ אף שאסור עדיין בעשיית מלאכה אלמא דשני לן בין דבר שהוא מענין קדושת יו"ט או שאינו מענין קדושת יו"ט וכדאיתא להדיא במג"א סימן תצ"א סעק"ד בשם תה"ד יעוין שם ומ"מ היינו דוקא בענין שאירע לפעמים ואינו נוגע לרבים אבל בדבר שהוא תמידי או שהוא דבר ציבור לא מפלגינן בינייהו לאקולי ביו"ט שני משום זלזול יו"ט וכמו שמצינו שחשו חכמים הרבה לזלזול יו"ט שני ויש להאריך בזה הרבה אלא שאין כאן מקום להאריך בזה

סי' י"ז עפ"י מה שהובא בב"י סי' תרמ"ה בשם ארחות חיים שמביא בשם הרמב"ן וז"ל בד"ה כתוב באו"ח וכו' וביאר הרמב"ן שיש להוציא מן הכלל הזה הכבוש והשלוק שבהדס וערבה שכבשן או שלקן לרפואה פסולין עכ"ל מוכח מזה שערבה והדס כבושין פסולין למצוה האיך יש לנהוג בשבת שבתוך החג שהלולב עם הדס וערבה מונח במים מע"ש עד אחר שבת מעת לעת והוי כבוש אי מותר להוציאו בשבת ע"י ישראל ולהחזירו למוצאי שבת כדי שלא יעמוד כ"ד שעות רצופים ויהא כבוש

תשובה דבר פשוט שמותר לצוות לגוי להוציאו מן המים עד זמן מה וגם לצוות לו אח"כ להחזירו למים בשבת כיון שאינו אלא מלטול בעלמא מותר אמירה לנכרי כדאיתא בהג"ה סי' רע"ו ס"ו, ועוד דבר שמותר בישראל בטלטול מן הצד שרי לכתחלה לומר לנכרי לטלטלו כדאיתא שם במג"א ס"ק י"ד בשם ר"ת וכמה פוסקים הגם שמשיג שם שדבר זה אין להתירו בפני עם הארץ אפ"ה כיון שהוא צורך מצוה שרי להתירו אף בפני עם הארץ, הגם שיש פוסקים אוסרים לצוות לנכרי לטלטל דבר המוקצה מ"מ כאן כיון שהוא לצורך מצוה יש להקל לומר לו לטלטל ולסמוך שמותר לכתחלה לצוות לנכרי דבר מוקצה עיין במג"א ה' שבת סימן רע"ו סע"ק י"ד שם ואם אין כאן נכרי יש לעיין לפי מה שהובא בהג"ה סי' תרנ"ח סעיף ב' וזה לשונו אסור לטלטל הלולב בשבת דהוי כאבן, פשיטא שאסור לטלטלו דאפי' מפני המצוה גופא ביו"ט ראשון לא התירו שבות דטלטול כדאיתא להדיא במג"א סי' תקפ"ו ס"ק כ"ג בשם טור וגמרא, אך הט"ז מפקפק שם על דברי הרמ"א וז"ל בסימן תקפ"ח הביא הרמ"א בשופר שאסור לטלטל כי אם לצורך גופו ומקומו וא"כ כאן נמי שרי לטלטל הלולב לצורך גופו ומקומו עכ"ל אך כיון דנקטו הפוסקים והרמ"א הטעם משום דהוי כאבן ואבנים אסורין לטלטלן אפי' לצורך גופן ומקומן, ודוקא מידי דהוי כלי שרי לטלטל לצורך גופו ומקומו ומסתבר דלולב לא הוי תורת כלי עליו דהא אגוד הוא ואינו ראוי לכבד הבית בו ובפרט שמקפידין עליו לכבד עמו