התעוררות תשובה חלק א מא

נשים הכל שרי וצ"ע, וי"ל דבהלכות ע"ז נקט הרמב"ם אין עושין אכסדרה משמע אפילו אינה מחוברת אזי די לתרץ שלשעתה היתה ולא היה לא הבימה ולא הדפים על הגזוזטראות מחוברות אבל בהלכות בהב"ח דנקט הרמב"ם אין בונין בו עץ כלל משמע דווקא בנין אבל אינה בנין שרי ממילא לא קשה מבימה דהיא לא היתה בנוי' דהא בחוה"מ היו מכניסין אותו לעזרה ולא מעיו"ט כמבואר בתוס' סוטה בסוגיא פ' המלך כיצד ולא קשה כלל מבימה ומתרץ הראב"ד תירץ מרווח אפילו אם הלשכה היה בנויה וגם הגזוזטראות בנוים שבגזוזטראות איתא ברמב"ם הלכות לולב היו מביאים ועושים מעיו"ט ואולי היו בנוים גם הדפים כדי שיהיו חזקים ולא יפלו מהם הרבה נשים שהיו שם מ"מ שרי משום דעזרת נשים שרי (ולא הותר משום שיכול לעקרו) דהא הוא דומה לאילן והנה גם אילן יכול לעקרו אם ירצה ואעפ"כ אסור מן התורה ופשוט הוא. סי' ט"ו שאלה על מה דאיתא בשו"ע או"ח תרנ"ח סעיף ה' בהג"ה שם שהנותן לולב לחבירו ביום א' של חג מתנה על מנת להחזיר צריך המקבל לחזור וליתנו לו במתנה אם כבר יצא הנותן י"ח, איך רשאי לקבל מתנה ביו"ט שאסור משום קונם קניין

תשובה הנה מקור דין זה איתא ברא"ש סוכה דף מ"א שהמקבל צריך לחזור וליתנו במתנה להנותן וראייתו מהא דאר"ז לא ליקנו אינש לולבא לינוקא ביומא קמא דקטן קונה ואינו מקנה, ואי אין צריך לחזור וליתנו לו במתנה הא אין צריך הקטן לחזור ולהקנות לו בחזירתו, והנה אם נתן לו הנותן במתנה על מנת להחזיר שאז אם לא החזירו לא יצא א"כ ממילא החזרה צורך מצוה הוא ולצורך מצוה מותר ליתן מתנה ביו"ט כמבואר במג"א סימן ש"ו, אבל יש לעיין האיך שרי מעיקרא להנותן ליתן במתנה עמ"ל כדי שיהא החזרה צורך מצוה יתן לו מיד במתנה, לגמרי כדי שלא יהא צריך להחזירו לו במתנה ביו"ט, אבל זה אינו וכי נוכל להכריח להנותן שיתן חפצו במתנה לגמרי לחבירו, והנה מתנה עמ"ל גופא ליתנו ביו"ט אפילו שלא לצורך היום ושלא לצורך מצוה יש להתירו ביו"ט לא מבעיא לאותן הפוסקים דסבירא להו דמתנה עמ"ל לא הוי רק קנין לשעה לא גרע מאומר לחבירו השאילנו דמותר ביו"ט כדאיתא בפירוש במס' שבת ריש פרק השואל ואפילו לשיטת הרא"ש דסבירא לי' דהוי קנין עולם וחזרה היא רק כדי לקיים התנאי מ"מ באתרוג אם אומר ע"מ שתחזירהו "לי" שצריך להחזיר לו מיד אותו אתרוג עצמו עוד בסוכות כדי שיהא ראוי לצאת בו בשביל זמן מועט כזה לא אתי למכתב ודומה לחשאילנו, אבל באמת לפי שיטת הרא"ש בנותן סתם במתנה עמ"ל ולא אמר לי ששם לו זמן להחזיר מתי שירצה אסור ליתן משום שמא יכתב ובפרט אם נותן לו סתם חפץ שאין צריך להחזיר לו החפץ עצמו רק בדמים בעלמא יוכל לקיים התנאי בזה פשיטא לי דלכל הפוסקים אפילו להסוברים דהוי רק קנין לשעה אסור משום שמא יכתוב כיון שיש לו ברירת לעכב החפץ לעצמו וליתן עבורו דמים, חוץ אם הוא צורך שבת ויו"ט או צורך מצוה שמותר, ולפי"ז הא דאיתא במג"א דאסור ליתן אתרוג במתנה לגמרי גם לצורך מצוה כיון שיכול ליתנו במתנה עמ"ל זה דוקא באתרוג שצריך להחזיר לו אותו אתרוג בעצמו ומתנה עמ"ל מותר בו אסור ליתן לו במתנה גמורה אבל בשאר חפיצים לפי שביארנו שמתנה עמ"ל אסור לכל הפוסקים אז אם הוא צורך שבת או צורך מצוה מותר ליתן אפילו במתנת גמורה הגם שיוכל לפעול דבר זה במתנה על מנת להחזיר כיון שאין חילוק ביניהם, והנה י"ל להפוסקים דמתנה עמ"ל רק קנין לשעה מותר להמקבל ליתן בחזרה ביו"ט הגם שהוא לא לצורך מצוה כיון שמעיקרא היה לו להנותן וגם עתה לא נתן לא אלא לשעה והמקבל נותן אותו בחזרה לרשות מרא קמא לא שייך בזה חשש שמא יכתוב הנותן שקיבל אותו בחזרה, לפי"ז אפי' כבר יצא הנותן ידי חובת מצות ארבע מינים מותר ליתן להמקבל מתנה על מנת להחזירו לו באותו יום עצמו כיון שבחזירתו אין שייך בו איסור קנין מתנה אבל לשיטת הרא"ש צריך ליתן לו במתנה עמ"ל לו אחר יו"ט אם כבר יצא הנותן י"ח ואפי' לדידן שצריך להיות ביום שני ג"כ לכם כמבואר ברמ"א סימן תרס"ט סעיף ה' בהג"ה וטו"ז ס"ק י"א שם אעפ"כ יתן לו במתנה ע"מ להחזיר לו ביום שני כדי שלא יעבור על שבות קרובה היום משום מצוה דלמחר

והנה הג"מ מביא שיטת הסמ"ג דנותן אתרוג במתנה ע"מ להחזיר לחבירו ביו"ט ראשון צריך להתנות בתנאי כפול ואי לא כפלי' לתנאי' לא יצא והקשה עליו אדרבא דאי לא כפלי' לתנאי התנאי בטל ומעשה קיים ומכ"ש דיצא בו המקבל