התעוררות תשובה חלק א מ

לשעתה אסורה וצ"ל ע"כ טעם היתר בימה משום שאינה קבועה היתה, והנה המזבח במשכן הי' של עץ וצ"ל דהמזבח גופא שרי של עץ רק העזרה גופא אסורה של עץ וכיון שהבימה גופה במקום המזבח היא א"כ שרי של עץ ובזה מיושב מה שהי' באלכסנדריא הבימה של עץ כמבואר בסוף מסכת סוכה, אבל הלא אין מבואר שם להדיא דהיה בהכנ"ס וכן משמע קצת מתוספות שם דלא הי' בהכנ"ס קבוע רק אירע שהתפללו בה, אבל באמת בבית העולמים היה המזבח של אבנים אבל באמת אין ראיי' ממזבח של משכן הגם שהי' עץ מ"מ מילאו תוכו אדמה וציפוי' נחוש' ובטל לגבי אדמה עיין רש"י שמות כ"ב פסוק ה' ובסוף מסכת חגיגה בסוף המתניתין

והנה כיון דהיא רק תרי דרבנן בבהכנ"ס יש לסמוך על הראב"ד דבית שרי אפילו בעזרה וגם על תירוצו של כסף משנה דאינו קבוע שרי כיון דלא מצינו בפי' שהרמב"ם חולק על זה והבימות קטנות שמתפללין עליהם הנקראים (שטענדער) בהמה ודאי אין בהם משום התחברות ושרי וגם המחוברות לכותל רק ביתדות מותרים כמו כלונסות של ארז במקדש המחוברים ביתידות ולכתחלה יזהר מלעשות בימה של עץ, וזכורני בבהכנ"ס הישנים היו של בנין וברזל אבל עמודים של עץ בבהכנ"ס ודאי אסור רק אם המה של בנין אבנים ובעזרת נשים היה מקום קצת להקל

והנה בסוכה בחצר בהכנ"ס אם הדפנות המה של בנין רק משום הסכך יש להתיר כמו אכסדראות וגזוזטראות הבנוים והיו מניחים עליהם הדפים כמבואר ברש"י סוף מסכת סוכה שהיו עושין במקדש כן הגם לטעם דמגין ומציל אסור גם בזה כיון שיש לו דפנות, ועוד ברדב"ז מתרץ האי דלשכה של כה"ג שהיה של בנין רק הגג היה של עץ לכן נקראת לשכה של עץ וזה שרי ה"ה בסוכה ואם כולה של עץ היינו גם הדפנות יש לנו תירץ הראב"ד וכפירושו של הכ"מ דבית שרי אבל אם מחובר הנהו בקרקע כמו שדרך לעשות אזי אין לנו רק לעשות עוד לסניף שהיא רק לשעתה, והרמב"ם יודה לזה להראב"ד שזמן החג נקרא לשעתה לפי מה שכתב בהלכות לולב פ"ח שמערב יו"ט היו עושין בעזרת נשים על הגזוזטראות דפין כדי לעמוד עליהם והיו מונחים שם כל החג. הגם שמזה אינה ראיה שרמב"ם סבר שמיקרי לשעתה דדילמא טעמא שכיון שהעמודים של בנין היו ורק למעלה הניחו דפים אין בו חשש אפילו אם הוא בקביעות וכמו שנראה מהמפרש במס' תמיד דף כ"ט ע"ב אבל עכ"פ בסוכה כולה מעצים וחפורה וקבועה בקרקע כמו בנין ומניחים אותה שם כל השנה אין להתיר כלל ורק כשהיא של בנין אבנים או לכה"פ לא תהי' בנויה בארץ רק עומדות על גבה בזה יש להקל בדיעבד ובפרט שהלכה זו שבהכנ"ס דומה למקדש לענין איסור זה בזה לא מפורש בפוסקים להדיא שדינה כבהכ"נ כדאיתא במג"א שם ס"ק מ"ו, והנה לכתחלה ודאי יש ליזהר בכל ענין, ויען בעיירות גדולות אשר אין יכולין כל אחד ואחד לעשות סוכה בביתו כי צר המקום מאוד ובעלי הבתים הנכרים אין מניחים לעשות סוכה לכל אחד ואחד בביתו ועושים אותן בחצר בהכנ"ס העצה הטובה שיעשו הסוכה ע"י גוי) ויעוין בתוס' ר"ה דף כ"ד ע"ב שאני ר"ג דאחרים עשו לו הגם שאמירה לנכרי אסור משום שבות ואפילו בדרבנן משום מצוה מותר הגם שיש לפרש שם כוונת התוס' לא שר"ג צוה לאחרים לעשות רק אחרים עשו לו מעצמם מ"מ כמו בשבת אם גוי עשה מלאכה בשביל ישראל הגם שלא צוה אותו אסור ליהנות ה"ה בזה ואפילו אם עשה גוי רק במלאכה דרבנן אסור לישראל ליהנות אם עשאה בשביל ישראל מ"מ משום מצוה מותר וה"ה הכא דהוה שבות דשבות דהא בבהכנ"ס כל איסורו רק מדרבנן פשיטא דשרי משום מצוה לצות לכתחלה לגוי ובפרט משום לילה ראשונה שחיובא הרבה שאי אפשר להפטר ממנה ולהרבה פוסקים גם מצטער חייב בלילה ראשונה בסוכה ולכתחלה צריך ודאי לעשות סוכה שיוכל לישב בתוכה כל שבעה ואין לאסור משום מראית העין שיסברו שישראל עשה אותו באיסור כיון שהיא סוכת החג לשם מצוה לא יחשדו שעשו אותו באיסור כיון שרוצים לעשות מצוה לא יעשו עבירה וכעין סברא זו איתא באו"ח סימן תרכ"ו ס"ק ב' בטו"ז בשם הלבוש יעי"ש

עוד יש מקום להתיר היכא דבהכנ"ס אינו בנוי להם רק שכרו בית להתפלל בו דמבואר בשו"ע קנ"ד סעיף ב' דאין לו דין בהכנ"ס ה"ה לענין זה אם היא שכירה יש להקל בסוכת החג (יעיין בתשובה לקמן

ואיידי דאיירי בזה נ"ל שיש ליתן טעם למה הראב"ד מקשה בהלכות ע"ז שלשה קושיות ומתרץ עליהם דלשעתא הי' ושרי ובהלכות בהב"ח לא מקשה מבימת מלך רק מלשכת עץ של כה"ג ומגזוזטראות של בית השואבה ומתרץ דבעזרת