התעוררות תשובה חלק א לה

ובעובר עבירה להכעיס פשיטא דהוה מומר לכל התורה כולה ויש לחלק קצת דוקא בהנהו אונסים מוכח מעבירה זו שעושה ברצון הוכחה על כל מעשיו שלו על חילול שבת בפרהסיא שלו ומה שעובד ע"ז שאינו באונס רק ברצון כן יש לדחוק, אבל מבואר דבר זה בשם הר"י בתשובת הרשב"א ההובא שם ולעיל מזה בב"י וז"ל אבל מומר לחלל שבת בפרהסיא או שאינו מאמין בדברי חז"ל הוה מין ויינו יין נסך וכן העתיק רבינו המחבר לשון זה סימן קי"ט סעיף ז' מומר לע"ז או לשבת או שאין מאמין בדברי חז"ל מוכח דגם אין מאמין בכלל מומר הוא לנסך יין כדאיתא בפירוש בב"י בשם ר"י במקור שממנו הועתק דין זה ובל"ס שמה שנקט בסימן קכ"ד שמומר עושה יין נסך כוונתו על כל דיני מומרים המפורשים בסימן קי"ט, ונראה פשיטא שלהכעיס בדבר אחד ג"כ בכלל דעושה יין נסך כדמשמע מריב"ש עוד שגם הוא בכלל מומר יחשב והרי הש"ך ציין שם על זה ההלכה בסימן קי"ט ס"ק ט"ז להא דסימן ב' ששם מבואר שגם מומר להכעיס בדבר אחד דינו כגוי וציין לסימן קנ"ח שמומר להכעיס הוא מן המורידין ושם איתא שמומר להכעיס מין הוא כלשון ר"י מין הוא ויינו יין נסך מוכח שעושה יין נסך במגעו

והנה יש לעיין מי שאינו יודע חומר שבת או שהזיד בלאו ושגג בכרת אם נדונו למחלל שבת בפרהסיא שיינו במגעו אסור, אם נאמר שמגעו אסור משום חומר שבת בעצמותו א"כ גם בזה דינו כמומר, והנה בתבו"ש בשמלה חדשה סימן ב' ס"ק כ"ט החמיר בזה והנה גם כי שומע הרבה פעמים כמה חמיר ענין שבת מ"מ הוא בדעתו סובר כי רק גוזמא הוא יען רואה רוב בני עירו מזלזלים בו ואעפ"כ משמרים מצות אחירות אשר רובם המה בעוה"ר היום מבני עמנו באיזה מדינת כך ויעוין חו"מ סימן ל"ד סעיף כ"ד בענין פסולי עדות בקושר ומתיר בשבת הגם דהוי אב מלאכה מ"מ כשר לעדות יען כי העולם סוברים שאינו אסור ואינו כ"כ חילול שבת, מ"מ יש לעיין מי שאינו יודע ששבת זכר למעשה בראשית אם נדינהו כמומר כי רש"י פי' בחולין דף ה' ע"א דלכן האי תנא סבירא דשבת כע"ז משום שכופר במעשה בראשית אבל בבורים וריקים השכיחים הרבה מאוד בעיירות הגדולות שאינם יודעים ולא הרגישו טעמא דשבת מאי ולמה הוא רק סוברים כי רק לנוח הגוף נצטוו עליה מאי דינם והנה שם גם בזה החמיר התבו"ש ומסיק משום דחומר דשבת, ולי הדל והשפל צ"ע דיש לדונו קצת כתינוק שנשבה לבין הנכרים שאינם עע"ז שבל"ס במגעו היין מותר כי סוברים שומרי שבת חסידים המה והמה בעצמם אינם יודעים קרוא מקרא בתורה לדעת מה הוא שבת

ועוד יש לעיין לפ"מ דאיתא ברבותינו הפוסקים ז"ל דאם חילל שבת רק פעם אחת לא הוה עדיין מומר לחלל שבת וכן הוא להדיא ברשב"א ההובא בב"י שכתבנו למעלה עד שיוחזק ג' פעמים והטעם דבפעם אחת אמרינן יצרי' אנסי' ולא פקר א"כ אם בשלש פעמים בכל פעם עבר במין חילול שבת אחר דנאמר יצרו אונסי' להאי פעם אחת וגם להאי פעם אחת ורק אם עבר ג' פעמים חילול שבת אחת ממש אז נידון כמומר

גם יש לעיין אם משמר שבת בכללו רק פעם עובר עבירה בחילול שבת זה ופעם זה ומשמר מלאכות אחרות ואינו מומר תמיד לחילול שבת במלאכה זו דוקא אם גם אתרמי שבשלשה פעמים עבר שלשה מלאכות במין חילול שבת אחת מ"מ כיון שמשמר שבת בכללו ומפסיק בינתים אם תמיד נאמר בכל פעם יצרו אנסי' ויש לדון להקל

והעולה מכל זה גם במומר עבירה להכעיס או מי שאינו מאמין לדברי חכז"ל גם בדבר אחד אוסר יין במגעו והוא מבואר בהני פוסקים ז"ל והדעת נוטה שבין הוא או מומר לע"ז או מחלל שבת בפרהסיא או במי שאינו מאמין בדברי חז"ל יינם אסור בהנאה אבל נראה לענ"ד כיון שבלאו"ה הרבה פוסקים מקילין גם בסתם יינם שמותר בהנאה יש סברא גם באלו להקל בהנאה לכן יש לצדד להקל בהנאה

והנה כל זה אם אנו יודעים בודאי שעשה כך כגון שהועד בפני ב"ד אבל משום קול בעלמא אינו אוסר יין במגעו ומי שראה אותו מחלל שבת בפרהסיא או שאר דברים כגון להכעיס לשארי עבירות דבר פשוט שאסור לשתות יין שנגעו בו כיון שמומר הוא וכן מי שמאמין למי שראה אותו כבי תרי כי לרשע בעבירה דאורייתא אין צריך הכרזה כי מעצמו הוא נפסל רק בב"ד צריכין להעיד לפניו כדי שידעו הב"ד שהוא אמת שעשה עבירה זו ולא יקבלו עדותו אבל להצטרף עמו להעיד בב"ד אסור משום אל תשת ידך עם רשע וכל זה פשוט רק הובא בתשובת גאון זצ"ל (בח"ס יו"ד סימן יעוין בו) כיון שיודע שגוף המעשה שמעיד עליו אמת ורק גזירת המלך הוא שלא להעיד עמו יחד, זה אינו