התעוררות תשובה חלק א לד

גם זה חז"ל השוו אותו בגזירתם של איסור חיתון וא"כ ממילא כי היכא דבמומר לע"ז יינו אסור בהנאה משום לתא דניסך כיון דעובד ע"ז ה"ה במחלל שבת בפרהסיא דשוה לי' בכל דינו י"ל דגם לענין זה שוה שיינו יהי' אסור בהנאה דהשוו אותו לגמרי וכמו שסבר ומוכח מלשון הרמב"ם שמומר לחלל שבת וגוי עע"ז שחיטתם נבילה והיינו מן התורה ושאר גוי שחיטתו רק מדרבנן אסור (עיין ב"ח סימן ב' ביוד"ע מלשאר פוסקים מן התורה אסור שחיטתו כיין שאינו בר זביחה) ה"ה לענין זה השוו חז"ל המחלל שבת לגוי עע"ז, והנה לפי הסברא י"ל איפכא מזה שכתבנו ולומר כך שכיון דביין נסך עיקר איסורו רק משום חיתון ואסרוהו ג"כ בהנאה משום לתא דעע"ז והמחלל שבת אינו עע"ז כלל לכן אין להחמיר במגעו משום ע"ז ודומה זה ממש לגוי שכופר בע"ז ואינו עובדה שנדון עליו אם יינו אסור בהנאה או רק בשתייה, והנה בב"י יו"ד סימן קכ"ד בד"ה ואיכא למידק מחלק בשיטת הרמב"ם דגוי שכופר בע"ז אבל אומתו עובד ע"ז והוא עודנו בין חומתו יינו אסור בהנאה רק בקבל כל ז' מצוות שהוא גר תושב אז אסור רק בשתיה אבל אם הוא מבני אומה שאינם עובדים ע"ז הגה שאינם מקיימין ז' מצות כגון הישמעאלים אז אסור יינו רק בשתייה ולפי זה תלוי זה בזה אם נאמר שעשו חכמים מומר לחלל שבת כעובד ע"ז לגמרי ויינו אסור בהנאה משום דהוקש מן התורה לו לגמרי ה"ה השוו חז"ל מדותיהם בזה א"כ מגעו אסור בהנאה גם כן וגם אם נאמר סתם דרק משום חיתון אסרו חז"ל יינו וממילא כיון שכל יין שבאותו מדינה הנאסר משום חיתון אסור גם בהנאה משום דכלם עע"ז המה נידון מומר זה כאחד מהם הגם שאיננו עובד ע"ז ודומה לגוי אחד שאינו עובד ע"ז והוא מן אומה עע"ז ויש לאסור מגעו בהנאה, ויש לחלק בינו לגוי הנולד מאמו הנכרית כי המומר לחלל שבת בפרהסיא אין שייך לשום אומה הגם שמגדר ישראל יצא, ולתירוץ שני של הב"י שגם בגוי כזה היין מותר בהנאה א"כ גם במומר לחלל שבת בפרהסיא יש להתיר מגעו בהנאה ובפרט במומר לחלל שבת הדר בין הישמעאלים במקום שאין עע"ז מצוים פשיטא שיינו מותר בהנאה, אבל לפי מה שנביא אי"ה ראיה מרמב"ם מוכח דגם בין הישמעאלים נידון הוא להחמיר כע"ז וא"כ מגעו אסור בהנאה

והנה מהנראה משיטות הפוסקים המובאים בטור יו"ד סימן קכ"ד לענין יינו שכ גר תושב וגר שמל ולא טבל כראוי נראה בפשיטות לפי דבריהם דמומר לחלל שבת דאין בו שום לתא דע"ז פשיטא דאין בו איסור הנאה חוץ אם נאמר דהוא חמור מהם דחכמים החמירו והשוו אותו לגוי עע"ז ממש לכל דבריהם יען התורה החמירה והשוו אותם לגמרי כמו שדרשו חז"ל בחולין דף ה' ע"א וראיה גמורה לזה נראה להביא מרמב"ם זצ"ל שפסק בפרק ד' מהלכות שחיטה הלכה י"ב וגדר גדול גדרו בגוי שאינו עע"ז ששחיטתו נבילה, יעוין בכ"מ שם שרק מדרבנן גזרו בזה ובהלכה י"ד מביא סתם שמחלל שבת בפרהסיא ועע"ז וכופר שחיטתו נבילה וכוונתו מן התורה והוא פשוט מוכח דסבר דמומר לחלל שבת הוה כעע"ז ממש, ויש להסביר כיון שמן התורה שווים המה ואם נאסר יינו של מחלל שבת בשתיה ולא בהנאה ומגעו של מומר לע"ז בהנאה אז יסברו העולם שקיל המחלל שבת מהם ויבואו לחלק ולהקל גם באיסור שחיטה וכדומה ושחיטתו באמת מן התורה הוא ששחיטתו נבילה אבל אם לא נאמר סברא זו דגם חז"ל השוו אותם פשיטא דרק בשתיה אסור ואין להביא ראיה מתשובת הרשב"א בשם ר"י הובא בב"י סימן קי"ט שנקט במחלל שבת בפרהסיא דהוה מין ויינו יין נסך ונקט סתמא יין נסך יש לומר דאשגירת לישנא הוא נקט כמו שהעולם קורין ליין האסור בשתיה יין נסך כן יש לדחוק ובפרט לפי הנראה הר"י הי' במדינת הישמעאלים שסתם יינם רק בשתיה אסור כדמביא הרשב"א בשם הגאונים והרמב"ם לכן כוונתו רק בשתי' ובפר' בריב"ש הובא בב"י שנקט סתם איסור יין במגעם פשיטא שיש לפרש בשתיה ולא בהנאה, ועוד שגם רבינו הריב"ש בארצות ישמעאל הי' כנ"ל לענ"ד

והנה מסתימת לשון הרמב"ם פרק ד' מהלכות שחיטה הלכה י"ד ומסתימת כל הראשונים וטור ושו"ע סימן ב' מוכח דלא חלקו כלל בין מומר לחלל שבת בפרהסיא למומר לע"ז וסברי דפסקינן כהאי תנא דשבת חמירא כע"ז מדאורייתא כרב אשי שהוא בתרא בעירובין דף ס"ט דמתרץ רב הונא אליבא דהאי תנא שמומר לחלל שבת הוא מומר מן התורה לכל התורה כולה

ברם דא מוכח מן הריב"ש לפי מה שהובא בב"י סימן קי"ט וז"ל שם בסופו ואם עוברים ברצון על אחד מהעבירות אוסרין יין במגען עכ"ל שם מדנקט סתמא על אחד מהעבירות משמע יהי' איזה עבירה שיהי' והוא תמוה, וצ"ל כיון שעוברים ברצון והם יכלו להמלט דינם כמו להכעיס