התעוררות תשובה חלק א לג

דעלמא וצריך הדבר טעם כיון דכל עיקר האיסור יין נסך הוא משום חיתון רק כיון שגזרו עליו לאסור בשתי' משום חיתון הוסיפו גם כן משום לתא דיין נסך לאסור בהנאה כמבואר כל זה ברא"ש ובשאר דברי הראשונים זצ"ל

ולפ"ז צ"ע במומר לחלל שבת בפרהסיא מאי שייך בי' לתא דע"ז הא אין עע"ז וגם מאי חיתון שייך בי' הלא עם בניו ובנותיו מותרים להתחתן דאם אביהם חטא הם מאי חטאו ולא דמי להא דהובא בפר"ח סימן קי"ב ס"ק ב' דפת של קראים אסור משום חיתון דהמה ובניהם ובנותיהם כולם אסורים בחיתון ובפרט דשייך בהו ממזירות משא"כ במומר לחלל שבת ואפילו במומר לע"ז היכן מצינו איסור חיתון חוץ אם נדחק דאסור ליקח בתו משום דרגיל לבוא לביתו ע"י בתו שהיא אשתו וילמד ממעשה אביה הוא חמיו וכדרך שמצינו בש"ע אהע"ז סימן ט"ו סעיף כ"ז בהג"ה וכעין זה מצינו שגרש נחמי' מבני יוידע כדאיתא בנחמי' י"ג פסוק כ"ח ובפירוש רש"י ובמצודות שם, אבל דוחק הוא לפי מה שמחלק הגמרא שם סוף פרק ב' ביבמות נשי לגבי נשי שכיחן משא"כ הכא האב לבתו (ובפרט שבין לילה עשה תשובה ואין בו עוד חשש זה) ואולי מומרת לחלל שבת עצמה אסור ליקח לו לאשה אפילו אם בטוח שלא יגע בה בעת נדתה אפילו באצבע ע"י שומרים כדי שלא יכשל באיסור נדה אשר אינה נאמנות עליה והוא איננו סומך עליה בשום דבר אעפ"כ אסור לישא מומרת והטעם כדי סלא תסיר את רבו מתורתינו הקדושה, וי"ל דלכן גזרו גם על יינו של מומר הגם שאין בבניו ובבנותיו איסור חיתון כיון דכל שם מומרים חד הוא ולא פלוג ומטעם זה אסרו את פת של כל גוים גם של כומרים שאין נושאים נשים כמנהגם בארצות האלו כדאיתא בהדיא בתשובת הרשב"א ונפסק בש"ע יו"ד סימן קי"ד וכמו שאיתא ברשב"א הובא לפסק הלכה בשו"ע קי"ב בהג"ה שם ובש"ך ס"ק ד' שפתן של כומרים אסור ג"כ משום זה, מ"מ לענ"ד יש לעיין במומרת לחלל שבת בפרהסיא ומשמרת כל התורה כולה, ואפילו אם נאמר שחשודה לחמור לחלול שבת חשודה לקל ממנו לאיסור נדה הגם שאינו מאותו מין הגם שלא פסקינן הכי מ"מ יכול ליקח אותה לאשה ואין בה משום איסור חיתון כיון דאינה מומרת לע"ז וגם אי בדקה וטבלה ע"י נשים נאמניות יכול לבוא עליה ואין צריך לחוש אולי אירע לה טומאה בין עונה לעונה ע"י אונס ולא תגלה לו כיון דיש לה חזקת טהרה אין צריך לחוש לכל זה רק בעונה הקבועה או בעונה בינונית עד שתטבל, מ"מ נראה לי כיון דהוקש מומר לחלל שבת בפרהסיא למומר לע"ז, ובמומר לע"ז ודאי שייך בי' טעמא דקרא להחמיר דלא תתחתן משום דכי יסור את בנך מאחרי הגם שהכתוב מיירי רק בשבעה עממים מ"מ אנן פסקינן באהע"ז סימן ט"ז שאסרו בחיתון בכל הגוים והלא משום זה אסרו בישול גוים וסתם יינם בכל הגוים אפילו אם אינה עובדים ע"ז ולא יהא גרוע מומר לע"ז מהם וכיון שהוקש מן התורה מומר לחלל שבת בפרהסיא למומר לע"ז ה"ה חכמים לא הוציאו אותו מהכלל במה שנוגע לדבריהם כיון דגם בדיני תורה חמיר ששחיטתו נבילה ואין מקבלין ממנו קרבן דשווים הם או משום חומרא דשבת או משום שכופר במעשה בראשית ופקר כולי האי, בל"ס אין אנו מתירין להתחתן עמו משום סברא שיש לחלק שיכול לחזור בתשובה כי רחוק הוא כמו גוי שאסרו חז"ל להתחתן עמו אין אנו מתירין להתחתן בו משום זה כי יכול להתגייר ורחוק תשובתו ואין לחלק דגבי גוי שייך מי יימר דמזדקיק לי' תלתא, היינו באותו יום אבל לזמן מרובה ודאי יזדקדק לי' מ"מ זה רחוק שיעלה על דעתו להתגייר ה"ה מומר לחלל שבת בפרהסיא גם כן אבל יש לחלק שהוא נולד מזרע ישראל והתפקר קל לו לחזור בתשובה ויחזור לתורתו ולאומתו משא"כ ההפך שנולד בין גוים ויתפרש מאומתו להתגייר אבל י"ל כיון שפקר כולי האי לחלל שבת בפרהסיא רחוק הוא מאוד מתשובה ויש להביא ראיה ממה שאיתא בב"י בשם הגמי"י באהע"ז סימן ק"צ בד"ה ומ"ש וכו' וז"ל הי' אסור לה באותו שעה שם אבל תמוה דהא כל איסור זה רק מדרבנן דהתורה לא אסרה רק בשבעה עממין וגם אי דרשינן טעמא דקרא להחמיר מכל מקום ספק הוא ותבעי חליצה כמו שניי' שאסורה מדרבנן ובעי' חליצה ובר מן דין משם אין ראיה כי לא עלה על דעת שמחלל שבת בפרהסיא או עובר עבירה להכעיס שאיננה צריכה ממנו חליצה וגם לא מיירי ממומר לע"ז לתיאבן לפעמים רק מיירי שם במי שנשתמד רח"ל ויצא מן הדת בכללו ופרק מעליו כל דת ישראל כדרך שקורין העולם משומד רח"ל וכן נראה מתשובת ר"י מינץ סימן י"ב

והנה לפי הנחה זו דזיל בתר טעמא דחכמים אסרו בכל האומות להתחתן שמא ילמדו ממעשיהם ובל"ס במומר לע"ז ג"כ אסרו להתחתן ומומר לחלל שבת דגלתה התורה דשוה למומר לע"ז