התעוררות תשובה חלק א לב

כדי שלא יפסיד גברא דמעלי דמקדש אדעתייהו את כסף הקידושין, רק למי שמקדש נגד רצונם, ויען רב אמר סתם המקדש משש שעות משמע בין במזיד שיודע שהוא נגד רצון חכמים בין בשוגג ואינו יודע שהוא נגד רצונם בכל גוונא אינה מקודשת לכן נקט רש"י תרתי טעמא כל המקדש אדעתא ואפקעינהו למי שמקדש אדעתייהו ועוד טעם משום הפקר ב"ד הפקר למי שמקדש נגד רצונם ולפ"ז אין הכרח מזה שחז"ל תמיד הפקירו ממונו מכל וכל כדי שלא יועיל ביטול מן התורה רק מה שהקידושין אין מועילים הוא משום כל המקדש ורק מגברא דלא מעלי אם מקדש הפקירו ממונו, אך מסתמא לישנא דגמרא דבשש שעות כיון דאיסורא דרבנן עלי' כדאוריי' דמיא ולאו דילי' משמע שהפקירו בסתם לגמרי אותו. והנה לפי ספקת השאלה יש לעיין כל תרתי דרבנן אם יועיל הביטול להפוסקים בתרתי דרבנן מקודשת שלא גזרו חכמים שאינו שלו כלל לענין קידושי אשה ה"ה לענין ביטול ה"ה הכי דמועיל, או נימא כיון דאסור בהנאה אינה שלו והפקר ואין יכול עוד לבטלו רק לענין קידושין אוקמוה אדאורייתא, ואם בשעה שמקדש אותה דאז הוה שלו דלענין קידושין אוקמוה אדאוריתא ואינו אסור בהנאה והוה שלו, ואם אז בשעה שמקדש אותה אם הוא או היא מבטלין מ"מ אין הביטול מועיל דהא כל הביטול הוא שאינו חשוב לו רק כעפרא דארעא ואם הוא מקדש בו אשה אז היא מתקדשת לו בהאי הנאה אזי ע"כ מראים שחשוב להם יותר מעפרא דארעא ועוד יש לעיין בחד דרבנן כגון עיסה שהכסיפו פניו והוה רק חמץ נוקשה ומ"מ אסור בהנאה מדרבנן וביטלה אז אחר שנעשה נוקשה ואח"כ נתחמץ חמץ גמור כגון שנסדק כקרני חגבים אם הועיל הביטול ואינו עובר מן התורה או לא וצ"ע כל זה לדינא

והנה ממג"א שם ס"ק י"א דנקט בלשונו וז"ל ומשמע דאם היא מתחלת שעה וי"ו ולמעלה דאינו ברשותו לבטל יחזור מיד עכ"ל משמע דלא מהני ביטול מן התורה בשעה וי"ו כאשר כתבנו דאי לא למה יחזור דמן התורה מועיל ביטול ולא נשתייר אלא דרבנן ולזה אין צריך לחזור הכי יש לעין עוד כל זה

סי' י"א נסתפקתי בפרה מבכרת שנמכרה בכסף לפי מה שהעלה בתשובת רבותינו האחרוני' ז"ל (ויעוין שם בתשובת רע"א סימן ל"ז) דיש הרבה פוסקים דגוי מישראל קונה בכסף וכן העלו שאר רבותינו אחרונים ז"ל והוה ספק לכה"פ ובפרט אם היא מנהג סוחרים בין ישראלים בין גוים שקונים בכסף לחוד והוה כמו קנין סטימתא (ונראה דזה דוקא אם משלם כל המעות יחד ולא קצת מעות לבד שקורין אנגאבע דאין בזה חק הסוחרים לקנותו רק שאם חוזר ממקחו מפסיד מעות הזה היינו האנגאבע והכל לפי מנהג המדינה) ואם צריכים ליתן לכהן ספק בכור הזה או פטורים כמו בכל ספק בכור שפטורים ליתן לכהן דיכול הישראל לומר קום לי כרש"י וכשאר רבוותא דסברי כוותי' ועד כאן הש"ך בסימן מחמיר דכהן צריך לקבל ספק בכור היכא דליכא צדדים וצדי צדדים בלאו"ה להקל שאז אינו צריך לקבל היינו משום דררא דאיסורא משום דנראה כמבזה מתנות כהונה ולענין איסורא אין יכול לומר קים לי רק היכא דיש בלאו"ה צדדים הרבה להקל שאין בו מיחוש איסור לרוב הסברות והפוסקים אבל לגבי ישראל דאין עליו רק ממון לכהן ופטור בכל ספק בכור ליתנו לכהן הגם דלענין גיזה ועבודה צריך להחמיר לענין ממון יכול לומר קים לי, ולא מצאתי דין זה מפורש בשו"ע ונושאי כליו ואם כן לפי מה שהעלו מרבותנו האחרונים ז"ל דיכול לצוות לגוי ע"י שיתן לו דבר בעד זה שיצוה לגוי קטן אחר לעשות בו מום אזי היה יכול לעשות הישראל כזאת ולעכב לעצמו וכתבתי זה רק להתעוררות בעלמא

סי' י"ב שאלה אם הא דמחלל שבת בפרהסיא שעושה יין נסך במגעו אם גם בהנאה אוסר אותו או רק בשתיה אפילו להפוסקים דסברי דמגע נכרי גם בזמה"ז אסור בהנאה, (ב) גם אי מומר להכעיס בדבר אחד אוסר יין במגעו ובפרט מי שאינו מאמין בדברי חז"ל חלילה, וגם אם צריך דווקא לעבור שלשה פעמים על אותו מלאכה עצמה, (ד') אם משמר שבת בכללו רק לפעמים עובר אותו עבירה בפרהסיא ובנתיים משמר עצמו ממנה מה דין מגעו

הנה גוף דבר זה דמחלל שבת בפרהסיא עושה יין נסך במגעו לא הובא בב"י סימן קי"ט, וסימן קכ"ג מביא בשם הרשב"א בשם רבינו יונה וגם מתשובת הריב"ש שסברו שעושה יין נסך, וגוף תשובת הריב"ש כעת אין בידי ורבותינו האחרונים בתשובותיהם נקטו זה להלכה פסוקה בלי חולק וכן מרגלא בפומא