התעוררות תשובה חלק א ל

סי' ט' שאלה במי שנושא אשה שניה או נושא אשה על אשתו במקום שלא נתפשט חרם דרגמ"ה אם מחויב להתענות תענית חתנים המוזכר בש"ע אהע"ז סימן ס"א בהג"ה

לענ"ד דבר פשוט בין בנושא אשה שניה אחר ששלח ראשונה בין במוסיף אשה על אשתו במקום שלא נוהג חדר"ג צריך להתענות לא מבעיא לטעם שחיישינן משום שכרות דחיישינן גם בזה, אלא אפילו אם מקדש ע"י שליח דלא שייך בו במשלח שכרות רק בשעה שעושה השליחות ולא ביום שמקדש השליח האשה מ"מ צריך להתענות המשלח ביום הקידושין שמתקדש לו משום מחילת עון, דהא כל עיקר זה יליף לה בירושלמי הובא במדרש ילקוט, מקרא ויקח את מחלת בת ישמעאל והלא בשמת שמה ולמה נקרא שמה מחלת אלא דנמחלו לו עוונותיו, ושם כתיב על נשיו לו לאשה וברש"י שם שהוסיף רשעה על רשעתו שלא גרש הראשונות, מוכח בנושא אשתו על אשתו צריך ג"כ להתענות ובאמת טעמא בעי למה יתכפרו בזה עוונותיו וצריך לומר משום דמרבה בישוב העולם שמרבה בבנים ובבנות, והנה הא דנהגו דהאשה ג"כ מתענה הגם שלא מצאתי דבר זה לא בשו"ע אהע"ז ולא באו"ח סימן תקע"ג ולא בתקס"ב שמשמע משם שרק חתן מתענה, רק מדברי ב"ש באהע"ז ובמג"א שם דנקטו טעמא דאם האב מקבל קידושין בעד בתו הקטנה האב מתענה משמע דבלאו"ה האשה מתענה, והנה לטעמא דשכרות ניחא דצריכה להתענות אבל גם משום טעמא דמחילת עון משמע גם שם במג"א דצריכה להתענות משום דנקט דקטנה פטורה להתענות לגמרי משום דלאו בת עון הוא מוכח דגם טעם זה שייך באשה ונפקא מינה באם עושית שליח לקבל קידושיה צריכה ביום קבלת הקידושין להתענות משום מחילת עון ויעוין עוד אי"ה לקמן (ופשיטא דמשום טעמא דשכרות הבעל העושה שליח והאשה העושית שליח צריכין להתענות באותו יום עד אחר מינוי השלוחים) וטעמא בעי למה נמחלו עוונות של האשה, וי"ל כיון דהיא מסייעת לבעל להמצוה ואפילו מצוה בה יותר מבשלוחה שייך בקבלת הקידושין דידה כדאיתא להדיא בגמרא ריש פרק שני דקידושין, ובר"ן שם הטעם משום שהיא מסייעת להמצוה שאי אפשר בלעדה, ועוד שגם היא מצווית על לשבת יצרה לכמה פוסקים יעו"ש דבר בה באהע"ז בב"ש סימן ה' בסופו, והנה אם היא אשתו הנוספות לו על הראשונה וגם הי' לה בן או בת קודם נישואיה מצד דלשבת פטורה דכבר קיימא אותה דבכל דהו קיימה לשבת מ"מ י"ל דלה כפרת עון כמו לבעל משום דמרבה בישוב העולם ה"ה היא דמסייעת לו להרבות בבנים ובבנות הגם שיש לפקפק על זה קצת, מ"מ יש לעיין בנושא אשה שאינה בת בנים, בשלמא אם אין לו אחרת יש לומר דמסייעת להציל אותו מהרהורי עבירה אבל אם יש לו כבר נשים שדי לו שיצילו אותו מעבירה ובפרט אם מוסיף ונושא עליהם זקינה לא יצרך לא הוא ולא היא להתענות כי אין לו טעם לזה להתענות והיינו אם מקדשה ע"י שליח דלא שייך שכרות ביום נתינת וקבלת הקידושין אם מקדשה או מתקדשת, על ידי שליח אבל בעצמם אזי שייך הטעם משום שכרות ואין חילוק, ויש לעיין במקום שנוהגים שמקדשים ומארסים ואחר י"ב חודש מכניסים לחופה אם צריך להתענות ביום החופה דוקא שאז עיקר גמר הנישואין להכין למעשה המצוה או ביום הקידושין (היינו אם הקידושין ע"י שלוחים המה דאל"ה צריכים להתענות עד אחר מעשה השליחות משום חשש שכרות) שאז עיקר התחלת המצוה ובהם נעשית מאורסה אולי צריכות להתענות גם בשניהם, והנה כל עיקר זה למדנו מישמעאל והתם כתיב ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות ובמדרש הובא בילקוט שמעוני שם מלמד שקידשה אביה והשיאה נביות אחיה וכתיב ויקח את מחלת משמע שבשעת הקיחה שתמה הקידושין נקראת מחלת (ולא בשמת) כי משם מחלת דקדקו חז"ל שנמחלו עוונות ובתר הכי כתיב בת ישמעאל בן אברהם אחות שהשיאה נביות אחיה מוכח שבשעת קידושין נמחלו עוונותיו וצריך להתענות וצ"ע עוד בזה, ויען כי כל עיקר תענית זה רק מנהגא יש להקל בעת הצורך ודי בהתענם ביום החופה היינו אם הקידושין ע"י שלוחים המה ובשאר דברים שכתבנו ג"כ יש להקל בשעת הצורך כנ"ל

סי' י' שאלה. מי שמבטל חמץ בשעה ששית שאסור בהנאה מדרבנן ואז אינו יכול לבטלו עוד כדאיתא בגמרא דף ז' ע"א אם מהני הביטול לכה"פ מן התורה יען שמן התורה עדיין ברשותו ולא יעבור על בל יראה מן התורה.