התעוררות תשובה חלק א כו

שאר זכירות, ובאמת בהא גופא יש לעיין אם צריך קריאת זכור ספר דמפשטות הגמרא משמע דנזכרים דמגילה ילפינן מזכרון בספר דבעי ספר ומזכור ילפינן דבעי קריאה בעל פה כדאיתא שם זכור בפה דאי בלב הא כבר נאמר לא תשכח וכן היתה הגזירה שוה מקובלת, אבל לא דניליף זכור מזכרון דבעי זכרון מהספר רק הקב"ה צוה שיוכתב בספר כמו כל מעשיות התורה ושאר מצות אבל הקריאה די בעל פה כמו מקרא בכורים ווידוי מעשר וכדומה, ותלמיד חביב אחד השיב לי אולי יש לומר כי גלה לן קרא דזכור הוה בפה ומני' נילף דכל הזכירות הוה בפה וממילא פירושא דזכרון בספר הוא שיקראו בספר דזכרון פירושו קריאה בפה כמו זכור שפירושו בעל פה כדדרשו חז"ל ומסיים הפסוק בספר שהקריאה תהי' בספר אבל לפי המדרש דמצריך לימוד לכל אחד ואחד דבעי בפה נסתר זה, ויש לעיין בכל זה לטובה

והנה אם צריך ספר דוקא יש לעיין אי דוקא ספר תורה כולה שלם כשר או די אם רק פרשה זו של זכור כתובה לבדה ונקראת ספר כמו פ' סוטה שכתב בו וכתב האלות האלה בספר וגם זה קרוי ספר וממנו יקרא בספר, פשיטא וודאי לכתחלה צריך לכתוב כל התורה כולה דהא אין כותבין ס"ת פרשיות פרשיות, אבל אם נפסל הספר תורה ורק אותה פרשה נשארה תמימה או אי אתרמי דכתב וקרא ממנה אם יוצא דהא מצינו דגם פרשה אחת קרוי ספר גבי סוטה וכתב את האלות האלה בספר, ומגט אשה אין כ"כ ראיה די"ל דלספירת דברים הוא דאתי ויש לעיין עוד בכל זה ומדרבנן ודאי צריך להיות כל התורה כולה כתיקונה דלא יהא גרוע משאר קריאת התורה בציבור בכל השנה

והנה הא דהמג"א רצה לפסוק דבפורים יוצאים בקריאת פ' ויבואו עמלק, תמוה לי טובא דהא התורה אמרה זכור את אשר עשה לך עמלק היינו מה שעשה לנו וזה מפורש בפ' זכור, אבל בפ' ויבוא עמלק לא מפורש מה שעשה לנו

ואיידי דאיירי אעורר מה דתמוה לגירסא בתוספות ברכות דפרשת פרה ג"כ דאורייתא היא וכן הוא בשו"ע או"ח סימן קמ"ו סעיף ב' במחבר מהיכא אית לן רמז מזה, נלע"ד לדקדק מכפל הלשון דקרא דכתיב וידבר ס' אל משה לאמור זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמור, דכפל שני פעמים לאמור לכן יש לפרש זאת חוקת אשר צוה ה' לאמור שהקב"ה צוה לאמור אותו הפרשה, ובדרך דרוש י"ל לענ"ד זה היה מעיקר הנס שנזדבן המן למרדכי לעבד כנעני כדהובא במדרש ילקוט באריכות ובגמרא מגילה (דף ט"ו ע"א) בקיצור דידוע דאם מדת הדין מקטרג הגם שמדת הרחמים גובר אז יש מקום שיעורר חלילה עוד הפעם מדת הדין אבל אם יצא מכח אל הפועל רק מקצת מעין אותו גזירה הוה כאלו נתקיימא כל הגזירה כמבואר בראנ"ח ובטלה הגזירה לעולם כי קבל מדת הדין את שלו, ומדת הדין עם המן קטרגו להשמיד כל היהודים ונשמד הוא המן ותלו אותו על העץ והוא היה עבד כנעני וחייב במצות והיה לי' דין ישראל ונשמד הוא ונתקיים הגזירה במקצת ונתבטל כל הגזירה לנצח, ובפרט לפי מה שהובא בראנ"ח בפ' כי תצא בשם דלכן עשה המן עץ גבוה חמשים אמה כי ראה שמרדכי יעלה לגדולה ויתקיים בזה גדולתו, ולפ"ז השכיל המן בזה שאם יתקיים מעין אותו הגזירה יתבטל עי"ז כל הגזירה ורצה לבטל במעין את כל הגזירה ונעשה לו מדה כנגד מדה שתלו אותו ונתבטל כל הגזירה, על ידו במדה כמו שחשב הוא לעלות והקב"ה יושיענו להכרית זרעו של עמלק במהרה ויבנה מקדשו ויקבץ פזורינו מארבע כנפות הארץ ויגאלנו גאולת עולם עם כל טוב

ואיידי אעורר על מה שכתב המג"א (סימן רפ"ב ס"ק ז') דנשים חייבות לשמוע קריאת התורה, וכו' ובמס' סופרים דנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כמו אנשים וכו' נהגו נשים לצאת חוצה ע"כ נ"ל דשניהם שפיר דמעיקר הדין פטורים כיון דפטורים מתלמוד תורה, רק אם הם בבהכנ"ס חייבות לשמוע משום בזיון התורה שקורים בתורת ה' ואינם שומעים מה היא ומחויבות הנשים שלא לבזות התורה אבל אם יוצאים חוצה קודם שפיר דמי כנ"ל נכון

סי' ו' יש לדקדק מדברי המחבר (סימן תרפ"ח סעיף א') שכתב דמוקפין חומה קורין בט"ו וכן כפרים הנראים עמהם וסמוכים ואח"כ כתב ובשושן קורין ג"כ בט"ו הואיל ונעשה בו נס ולא נקט שושן מיד סמוך לעיקר הדין דמוקפים קורין בט"ו ש"מ דדין נראה וסמוך קאי רק אמוקפין מימות יהושע ולא על שושן, דנראה וסמיך לשושן קורין בי"ד, אבל מגמרא (דף ב' ע"ב) יש לדייק אפכא לפי דמסקינן לתנא דידן דאית לי' פרזי פרזי לא צריך קרא לחלק בין מוקפין מימות יהושע למוקפין מימות אחורוש,