התעוררות תשובה חלק א רלב

לאכול כן יש ליישב שיטת הרא"ה (ועיין לעיל תשובה ק') ויש להביא ראיה לשיטת הרא"ה לפי מה שאיתא באבן עזרא פ' משפטים סי' כ"ג פ' י"ט וז"ל המנהג של התורה לדבר על ההוה כמו "בת" היענה למה שינה הכתוב לומר ככה ותהיה הבת כוללת כל המין וכזה לא מצאנו דע כי בשר היענה יבש כעץ ואין המנהג שיאכלנו אדם כי אין בו ליחה ולא יאכל מכל המין רק הבת כי היא נקבה וקטנה יש בה מעט ליחה ולא כן הזכר הקטן וקשה לפי זה הלא דרשו חכמז"ל את בת היענה לרבות ביצתה וחזינן לגאון דמתרץ בטוב טעם ודעת (ח"ס יו"ד דף כ"ה ע"ד בד"ה והנה בפ' משפטים) דגם אם לא הוי כתיב "בת" ג"כ הוי ידעינן דאסרה התורה רק נקבה הקטנה כיון דהגדולה קשה כען ואיננו ראוי לאכול למה פרט הכתיב "בת" אלא ע"כ לרבות ביצתה מוכח מבת כהרא"ה דמה שאינו ראוי לאכול לא אסרתה התורה. והנה מה שהקשה הרשב"א בהעתק דברי הרא"ה וז"ל ואמר דלסימנא בעלמא אומרם אי איכא דכוותייהו משובחים והקשה עליו וז"ל ואם איתא למה להו לרבנן למנקט הכי נימרא הנך חשובין דכוותיהו עכ"ל ויפה כתב הרשב"א במה שהעתיק הוא לשון הרא"ה אבל במשמרת איתא (הנדפס בק"ק בערלין שנת תקכ"ב וז"ל ומא דאמרינן אכל פוטיתא לוקה ה' אכל צירעה לוקה ו' אכל נמלה לוקה ה' סיומא מילתא בעלמא היא ודלמא איכא דכוותיהו דלא מאיסי לענ"ד פירושי "סיומא" מילתא ולא כמו שהעתיק ברשב"א יאמר סימנא מילתא) פירוש שמסיים ומזכיר אותן שחייב עליהן וכמה חייבין עליהן ולפי שיטתו היינו אם משביחן ואוכלן (ומצינו לשון מסיימי שפירושו כך שבת דף כ"ד ע"ב ולא מסיימי פירוש רש"י אין ניכר מי אוסר ומי מתיר נראה דלשון מסיים מורה שמפרש דבר אחד להדיא שהוא הוא אותו הדבר) ומה שמסיים הרא"ה ודילמא איכא דכוותייהו דלא מאיסי י"ל כוונתו אם נמצא פוטיתא ונמלה משובחין כי יש בהם כמה מינים כמו שאנו רואים נמלים קטנים ויש בהם מינים גדולים ובעלי כנפים וכמו שבעכברא עצמו יש שני מינים עכברא דביתא הוא פגום ועכברא דדברא הוא משובח כי"ל שיטת הראה לטוב וק"ל

סי' רל"ב שאלה אם מותר להדפיס חידושי תורה אשר חידש אחר ולפרסמם בעולם בלי הסכמת המחדש ואם שייך זכות זה ליורשים וממילא אסור לאחר להדפיסם בלי רשות היורשים

תשובה בחו"מ סי' רע"ו ס"ו בהג"ה וז"ל אין היורשים יורשים דברים שאין בהם ממש או טובת הנאה בעלמא שאינו ממון ובש"ך שם ס"ק ד' איתא דהיינו שאין היורש יוכל להוציא טובת הנאה זו מיד אחרים אם הוא תחת ידם ואפילו הוא עצמו אינו יכול להוציא מהם טובת הנאה זו אבל אם עודנו תחת ידו או תחת היורשים פשיטא דטובת הנאה שלהם וכן הסכים עם הש"ך החוו"ד אבל הקצות החושן הסכים עם השל"ה דאפילו אם הוא עודנו תחת ידו אין היורשים יורשין אותו כי אין שייך בהם דין ירושה כלל והוי דבר שאין בו ממש וכל הקודם בו זכה וחנה לדינא אין נפקא מיני' כי כל זמן שטובת הנאה בידו או ביד היורש פשיטא שאין יכולין להוציאו מידו כיין דהמה מוחזקים יכולים לטעון קים לי' כהש"ך וכהסכמת החוו"ד ואם הטובת הנאה שלו ביד אחרים כולי עלמא מודים שלא הוא ולא יורשיו יכולין להוציא מידו לכן לדינא אין נפקא מזה בפלוגתא זו

אבל נלענ"ד לפי מה שנפסק להלכה סי' רנ"ט ס"ז בהג"ה שהמציל מזוטו של ים הרי אלו שלו אפילו הבעל עומד וצווח מ"מ טוב וישר להחזיר (ורמז על סעיף ה' דדוקא אם הבעל אבידה הוא איננו עשיר בזה שייך לפנים משורת הדין) ואע"ג דמדינא אינם מחוייבים להחזיר אבידות אלו מ"מ אם גזר המלך או הבית דין חייב להחזיר מכח דינא דמלכותא והפקר בית דין הפקר עכ"ל ונראה הגם אם חק המלכות נגד הדין תורה אין אני פוסקים דינא דמלכותא כדאיתא ברשב"א הובא בב"י סי' כ"ו בסופו והובא ברמ"א סי' שס"ט סי"א מ"מ אם היושר מחייב דבר זה מצד ועשית הישר והטוב ומכח דינא דמלכותא הוא חק קבוע