התעוררות תשובה חלק א רלא

שיתקנו טוב הוא וכן נאה וכן יאה ובל"ס ידעו חכמז"ל שגדולת יו"ט לקיימו נחוץ יותר מכל המיליאנען מצות שבטלו בעדו ומי בא בסוד ה' אשר הופיע עליהם לתקן זאת ועיי' בברכי יוסף או"ח (סי תרס"ו אות ו' יעיי"ש) ובחסד לאברהם בסוד י"ט שני ומה שהובא בשם האר"י זצ"ל ע"פ סוד יו"ט שני ולמה ע"י יו"ט שני דווקא אין תוקעין בשופר ואין נוטלין לולב בשבת הכלל אין לנו אלא לשמוע דברי חכמים ומה שחשש הד"ג כ"ל למה בטלו מצות הרבה כ"כ מדאורייתא אודות יו"ט שני לענ"ד לא בטלו אלא הוסיפו במצות הרבה יותר מזה הנה בכל יו"ט בכל רגע ורגע מקיים מצות שביתת ושמחת יו"ט ובשעה יש תתר"ף רגעים ומצות אלו אנו מחויבים מן התורה לקיים אותם לשמוע דברי חכמים וכל דתקנו כעין דאורייתא תקנום ומקיימים הרבה מצות יותר ממצות תפילין ובר"ה אותו פה קדוש עצמו שצוה יום תרועה ובסוכות אותו פה קדוש עצמו שצוה ליטול לולב אותו פה קדוש בעצמו צוה לשמוע לחכמים ולא ליטול ולא לתקוע בשופר ומאי נפקא לן מיניה בין מצות יום תרועה ולקחתם לכם או מצות שאל אביך לא תסור ושמרתם חת משמרתי לקיים זה או זה ומה דאיתא בירושלמי שאין מקבלים שכר על יו"ט שני באמת הוא עבודה תמימה ונקיה שאנו עובדים להקב"ה בהרבה מצות חלו אעפ"כ שאנו יודעים שלא נקבל שכר עליהם והוא עבודה מאהבה (עיין תו"מ ספר ויקרא) השי"ת יהי' בעזרתינו אמן

סי' רל"א הנה לענ"ד לבאר פלוגתת הרשב"א והרא"ה בבדק ובמשמרת הבית בתורת הבית הארוך בית רביעי שער ראשון בענין שרצים הפגומים וז"ל בה"ב בד"ה כתב החכם באמצע הדבור שמא אין דין זה אלא בעכבר לבד שפרט הכתוב בפירוש אבל כל שאר דברים הפגומים כולם מותרים ק"ו מנבילה שאפילו השביח ולבסוף פגום מותר דאמרינן כמי דסרוחה מעיקרא לא צריך קרא וכו' ואח"כ כתב דעכבר פרט בו הכתוב והזכירו בפירוש וגו' וטעמא משום דפרט ביה רחמנא בהדיא הא לאו הכא אלא דאסר שקצים ורמשים בכלל אני אומר שאין במשמע אלא אותן שאינן פגומים אבל כל הפגום אינו נאסר שיהא אסור באכילה בפגמו ומיהו כל זמן שלא נשתנה אחר מיתתו ובבא לו שום הכשר שיהא מושבח ע"י תערובות השתא ודאי מתסר שהרי כל עיקרו אין היתירו של זה אלא מפני פגמו ודוקא בזה שלא נשתנה אבל כל שנפגם מתוך שנשתנה הרי זה חשוב כעפר ושוב אי אפשר לו להיאסר עכ"ל נראה להדיא שסבר שמקרא איננו מוכרח שאסור שרצים "הפגומין" רק בלי ספק היה קשה לו מה שהביא הרשב"א במשמרת להקשות עליו מפרק אלו טריפות מהני תמרי דכדא ויבחושין שבשכר וזיזין שבעדשים ותולעים דבאודניה דכוורא ומרבה רגלים שאי אפשר לומר דיש להם טעם מושבח ובודאי בדילא אינשי מינייהו וכל דבדיל אינשי מינייהו אמרו דמאוסי וכו' עכ"ל וזה לדעתי הכריח להראה לומר כל זמן שלא נשתנה אחר מיתתו ובבא לו שום הכשר שיהא מושבח ע"י שום תערובת השתא ודאי מיתסר

ומה שהקשה עוד הרשב"א מפרק אין מעמידין וז"ל ומקשינן מדתניא אכל פרעוש או יתוש אחד הרי זה מומר והא הכא דלהכעיס כלומר דאין זה לתיאבון שאין לו טעם אלא פגום ולהכעיס הוא אכלו וקתני מומר ולא מין ומשני התם דקא בעי למיטעם טעמא דאיסורא אלמא דאפילו פרעוש ויתוש נאסרה אע"ג דמאוסי ובדילי אנשי מינייהו וכו' עכ"ל יש לומר דסבר הרא"ה דמיירי במטעים לשבח הפרעוש או היתוש ואעפ"כ סבר המקשן דהוי מומר להכעיס כיון דאזיל ומטריח לעשות מעשה להשביח הפרעוש הלא יש לו מאכלים טובים ומתוקים הרבה יותר שאין צריך להטריח להשביחם מוכח דעושה דבר זה להכעיס והא דמשביחם יען כי אלו לא השביח ונשארו בפגמם לא היה עושה שום איסור כדברי הרא"ה והוא רוצה לעשות איסור להכעיס לכן משביחם ומתרץ הגמרא איננו מוכח שעושה להכעיס אלא שבעי למיטעם טעמא דאיסורא טעם פרעוש כשהוא משבח. ומה שהקשה הרשב"א עליו וז"ל ואם אתה אומר שלא אסרה תורה אלא אותן שהם מושבחין א"כ לא נכנסו עכברא דביתא וזבובין ויתושין וכיוצא בהם בכלל איסור מעולם ואפילו חזרו והשביחו מאי הו' הלא לא נאסרה מעולם ולא דיבור בהם הכתוב וכו' עכ"ל יש ליישב כמו חלב או בשר חי של נבילה שטומאתם עליו ומטמאים בכזית ואעפ"כ פטור באכילתן משום שהוא שלא כדרך אכילתן והנאתן ואח"כ כשמבשלן ומתקנן חייב האוכלן ה"ה שרצים הפגומים כל זמן שהן בפגמם מותרין וכי מתקנם ומשביחם אסורים