התעוררות תשובה חלק א רל

ראי' לסברתו להמעיין בפנים דהירושלמי שם קאי על מתני' ראב"צ אם לא נראה בזמני אין מקדשין אותו שכבר קדשוה שמים (וחולק על ת"ק שסבר בין נראה בזמנו בין לא נראה בזמנו מקדשין אותו] וע"ז מפרש הירושלמי שאם לא נראה בזמנו כבר קדשוהו שמים יעיין בפנים והובא ירושלמי זה בתוס' סנהדרין (דף יו"ד ע"ב) בד"ה שכבר קדשוהו שמים שכתבו לפרשו כפירש"י דהיינו כיון שראוהו ב"ד של מעלה שאין מקדשין אותו ב"ד של מטה ביום כ' מקדשין אותו מן הבוקר ביום ל"א דאין כחן ספק דוודאי יוקבע היום עכ"ל מוכח דאין ראיי' כלל משם לענינינו

טז) והנה מה שרמז על או"ז בביצה לא מצאתי שמה ובשו"ת מאהבה לא ראיתי מזה ומ"ש כי קרוב לומר שקידוש הש"ץ הוי כמו קידוש ב"ד נסתר מאליו שמביא ראי' מאגדה כי שלשה הדיוטים יכולים לקדש החודש חין שים נדנוד ראי' ואעתיק לשונו כונו שמביאו וז"ל אפי' נביאים בחו"ל והדיוטים בא"י אין מעברין את השנה אלא ע"י הדיוטים בא"י עכ"ל הנה לא מיירי כלל מעיבור החודש אלא מעיבור השנה כי הלכה פסוקה מכל תנאים ואמוראים וכל הראשונים שקידוש החודש בעי "סמוכים" וכדיליף לה מן קרא פ"ג דר"ה ופרקי דר"א מיירי מעיבור שנה וכוונתו כך כמו שהוא בירושלמי ר"ה שם מעברין השנה עפ"י שלשה רועי בקר כל אחד אמר טעמו לעבר השנה ומקשה שם הירושלמי הלא בעי סמוכים ומתרץ שהב"ד הסמוכים שמעו טעמם של רועי בקר ונתקבל בעיניהם והב"ד עברוהו ע"כ ואפי' נביאים בחו"ל אינם יכולים ליתן טעם עפ"י עניני חו"ל כדי שיתעבר השנה כי תלוי באביב ובצאן ובשאר דברים לפי"מ שהוא בא"י ולא עפי"מ שהוא בחו"ל ולפי דבריו שקידש החזן בשעה שמברך אותו שהוא הדיוט הוא קידוש החודש ורק בר"ה כיון שאין מברכין החודש צריכים שני ימים המה הוא מן הדוחק דטעם דאין מברכים חודש תשרי הוא משום דכתיב בכסה ליום חגינו ומפני רמז בעלמא כדי לקיים רמז זה יתחייבו כל אנשי א"י לקדש עוד יום א' ולבטל תפילין ולברך ולקדש ולתקוע אתמהה

ואגב אציג פה תמוה א' והוא: הרמב"ם בהקדמה לסדר זרעים מנה שם כל התנאים והנה שהשמיט התנא "אבא אליעזר בן דילעאי" (מקוואות פ"ב מ"י) מי חכם ויודע טעם בדבר

ועתה אעורר נא להד"ג נ"י מה שנקל בעיניו ונראה לחומרא יתירא ורבה יו"ט שני, אשיב בתשובה מאהבה ע"ז הלא קשה בעיניו שכל ישראל יבטלו מצות תפילין שהמה שמונה מ"ע בד' ימים בשנה וכמעט יום השני הוא בבל תוסיף מה שלא הי' קשה בעיני העדה הסנהדרין שתקנו דבר זה איישב בע"ה בטוב טעם רק ארבה קודם להקשות קושיות חמורות ותמיהות יותר מאשר תמה כהד"ג נ"י הנה מצית תפילין איננו מלאכה ולמה לא יניחו אותו בי"ט שני רק משום זלזול דיו"ט בטלו מצות חמורות ממיליאנען אנשים יעיי' בזה שו"ת כ"ס לא"ח ועוד אחז"ל (סוכה דף מ"ג ע"א ובסוף ע"ב ודף מ"ד ע"א) שהא שגזרו חכמז"ל שלא יתקעו בשבת בשופר ולח יטלו לולב בשבת משום ש"י רק משום שהוא ספק יו"ט ספק חול אבל אי היי ודאי יו"ט לא היו מבטלין המצוה משום גזירה זו והשתא דבקיאין בקיבועא דירחא נשאר הכל כמו שהי' מקודם כדאי' בר"ן שם ובהה"מ שם ולמה לא תקנו שיתקעו בשבת בשופר ויטלו לולב ואעפ"כ יעשו יו"ט שני וכי היו יודעין המון עם עי"ז לזלזל ביו"ט שני כיון שמקודם זה לא תקעו ולא נטלו לולב בשבת הלא המה לא ידעו מאיזה טעם גזרו זאת ושזה בזה תליא רק החכמים המתקנים והמה לא יזלזלו כי ידעו טוב הענין אלא עכ"ח של דברים כך היא אני מצווים לקיים דברי חכמז"ל מה שגזרו יהי' מאיזה טעם שיהי' כיון שצוו כך אנו מחוייבים לשמוע להם או מלא תסור אשר יאמרו לך תעשה כדאי' ברמב"ם ובגמרא או מצד שאל אביך או מצד ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרת ואלו לא היינו מצווים מה"ת לשמוע לחכמים מי יכריחנו לקיים תקנותיהם וגזירותיהם ומי נתן לנו רשות לבטל מצות שופר ולולב מפני גזרותיהם אלו לא היינו מחוייבים מה"ת לשמוע להם ומלת דמר אבא מאוה"ג זצ"ל כן הוא וכן שמעתי ממנו בתוס' ביאור הלא הסנהדרין עיני ישראל גאוני צדיקי עולם כל מחשבותם היו להעמיד הדת על תלה כי חלילה קל בעיניהם לבטל מיליאנען מצות בשנה אחת בשבת שחל בו ר"ה ויום ראשון של סוכות הלא התורה מצוה לשמוע להם והתורה מתקיימת לעולמי עד והקב"ה נותן התורה צופה ומביט עד סוף כל הדורות והיה יודע מה שחכמים עתידין לגזור ולתקן עד סוף כל הדורות והוא יתברך צוה לשמוע להם בלי ספק ידע הקב"ה שכל מה