התעוררות תשובה חלק א רכט

זה על א"י רק מה שכתב לעיל בהלכה בא"י יעשו רק יום אחד משמע שבכל א"י יעשו רק יום אחד אבל זה תברא בצידי' דכתב כמנהגן מקודם וע"כ מנהגם מקודם לא היו בכל א"י לעשות יום אחד שהרי במקום שלא היו השלוחין מגיעים על כרחך עשו תרי יומא מספק וכן דקדק בשילת יעב"ץ ג"כ, ט') מה שכתב עוד הפעם להקשות כראשונה כיון שבטלו הכותים כבר כתבתי שזה קושית הגמ' ותירוצם ששלחו מתם לזהר במנהג אבותיהם מה שתמה על הרמב"ם מאין לו לרמב"ם שעד עשרה ימים הי' השלוחים מגיעים ורוצה להביא ראיי' מן הירושלמי שרמב"ם פירוש הירושלמי כך זה מעיקרא לא קשה דטעמו דרמב"ם פשוט כי בתשרי לא הי' יכולים לילך יותר מעשרה ימים שבר"ה ויום כפורים ושני שבתות באמצעו לא הלכו כי על החודש לקדשו חללו העדים שבת ולא לקיימו כמבואר להדי' במס' ר"ה (דף כ"א ע"ב) ולא הי' יכולים לילך רק עשרה ימים ולא יותר כמבואר וכבר שלח ר' יוחנן היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי יעשו גם בניסן תרי יומא גזירה אטו תשרי מוכח להדיא טעמא של הרמב"ם דנקט ביותר מיו"ד ימים צריכים לעשות שני ימים

י') מה שתמה איך החמירו להתענות שני ימים יוהכ"פ מפני הסכנה אשתמיטתי' ירושלמי במקומו בר"ה שם (שר"ל הבטיח להם שלא יזיק להם כלל) מ"ש היכי דתקנו רבנן פשיטא דיכול לברך אבל אם אנו מסופקים אם הי' זה תקנתם יש לדונו לספק דרבנן אמת כתב והוא מובן מאיליו ורק אנו דנין להתברר בין השיטות האיך הלכתא וכמה פעמים הכריעו לברך אפילו במקום מחלוקת הראשונים כגון בברכת תפילין של ראש גם אם לא הפסיק ביניהם דאנן מברכין כר"ת וגם על הלל דר"ח דאנן מברכין כשיטת ר"ת

יג) ומה שתמה מאוד על ביטול מצות תפילין אין תמי' כלל דחכמז"ל לא עקרו רק ד' ימים בשנה שהמה יו"ט שני מצות תפילין אלא יותר מכמה מאות דהא פסקינן מה"ת לילה זמן תפילין חוץ משבת ויו"ט ורבנן גזרו שלא להניחם בלילה שמא יפיח בהם מפני זלזול קדושתן שה תפילין ה"ה דגזרו עוד על ד' ימים בשנה מפני גדר וסייג לקיום יו"ט כהוגן גם י"ל הא דביו"ט פטור מתפילין משום שיו"ט עצמו אות וכיון שאנו עושים יו"ט שני בכל קדושתו א"כ קדושת ושמירת יו"ט אות ממש כמו יו"ט ראשון וכיון שמה"ת אנו מחויבים לשמוע מצות חכמים וממילא הוה אות מן התורה ופטור מתפילין

ופליאה רבה מה שכתב הד"ג נ"י ליישב שמשום חילול יו"ט לא חשו דסמכו על חזקה ורוב לפי דבריו ורק על חמץ חששו משום דשיל"מ דלא מהני בו רוב וחזקה אין אני רוצה לפלפל בזה מ"מ גוף איסור דשיל"מ מדרבנן הוא בעלמא (חוץ מזה ידוע שיטת המרדכי וכן פסק בהג"ה יו"ד כמרדכי דחמץ לא מקרי דשיל"מ) ומשום חילול יו"ט שהוא לתא דאוריי' לא גזרו דסמכו על חזקה ומשום איסור דרבנן דשיל"מ באחרון של פסח גזרו וגזרו עשיית מלאכה באותו יום אטו איסור זה דשיל"מ וגזרו על כל ימים טובים מפני זה רצה להציל מדוחק ומתרץ בדוחק אחר כפלי כפלים מזה

יד) מה שכתב וז"ל אמנם רבינו אפרים ורז"ה ורא"ש ורשב"א וריטב"א ס"ל כל א"י צריך רק יום אחד וכו' במחכ"ת טעה כי כולם לא כתבו זה רק בר"ה וטעמם כיון שבקיאין בקיבועא דירחא ע"י החשבון חזר כל א"י להיות כבית הוועד שעושים יום א' (ובאמת תמוה עליהם הלא כל העולם כולו בקיאים עתה ג"כ בחשבון הזה והוה גם חו"ל כבית הוועד ולא יעשו כולם רק יום אחד וזה מיישב בהג"ה על הרי"ף כיון שכל א"י ראוי לקדש בו החודש לכן הוה כולו כבית הוועד משא"כ חו"ל] וגם עי"ז חולק רמב"ן אם ג"כ כדבריהם מ"מ משום מנהג אבותם שנהגו שני ימים קודם שהי' בקיאים בחשבון צריכין גם עתה לעשות שני ימים ר"ה כמו קודם וכמו דשלחו מתם על שני ימים טובים של גליות הזהרו במנהג אבותיכם דלמא אתי לקלקולי ה"ה שני ימים של ר"ה בא"י דגם בהם שייך אותו טעם ממש והלכה כרמב"ן וכדפסקי' בשו"ע וכמנהג א"י חוץ הריטב"א המיוחס לרשב"א בסוכה חולק על הרמב"ם פר' לולב וערבה שכתב בא"י כיון שרובא עשו יום א' שברוב המקומות באו השלוחים לכן עושים כל א"י רק יום א' ובחו"ל כיון שברוב המקומות לא באו שלוחים עושים כולם שני ימים אבל תמוה שאיננו מביא שיטת הרמב"ם כדרך הרשב"א שאפילו במקום שחולק עליו מביא שי' רבינו משה אילו זכר בשעת מעשה שיטתו אולי היה מודה לו

טו) ומה שהביא הירושלמי ר"ה פ"ב הל' ה' וז"ל כיון שב"ד של מעלה רואין שאין ב"ד של מטה מקדשין הן מקדשין אותו אין שום