התעוררות תשובה חלק א רכח

דאורייתא אחרות, בא וראה בטלו שופר ולולב בשבת משום שמא יעבירנו הזאה בשבת גזר משרע"ה ונתבטל עי"ז מצות פסח משום שמא יעבירנו כדאיתא בפסחים פ' אלו דברים וכן מצינו בהרבה מקומות ודבר זה אין צריך ביאור יותר. ב') מה שהרבה לתמוה על רש"י בקל יש ליישב אבל אינו מגיע לענינינו דלא משום קושיות ודקדוקים על רש"י נחלוק על שיטתו ולקבוע הלכה עפי"ז והנה יהא פירוש בגמרא מה שיהי' חז"ל חששו דילמא גזרו מלכות גזירה ואתי לקלקולי כן ראו חז"ל לגזור לנהוג במנהג אבותיהם שני ימים טובי' וצריכים לקיים כאשר תקנו וגזרו חכמז"ל ג') מה שתמה למה לא חששו בגולה אולי ישכחו שבת דבר זה אין לו שחר, דבר שהוא קבוע וקיים בכל העולם בכל שבוע ושבוע והכל מונים אותו בכל יום ויום סדר הימים ואפילו כל אוה"ע מונים ימי השבוע כן האיך שייך שכחה רק יוכל להיות לפעמים ביחיד שטעה במדבר זמן ארוך ושכח יום יציאתו מביתו אבל ימים טובים שהם לפרקים ותלוי בכל פעם ופעם רק ביום שיוקבע ר"ח באותו חודש שפיר שייך טעות נקל להמון עם לטעות מאוד הלא אנו רואים גם עתה שלוחות מצוים וחשבון עיבור ידוע רוב המון עם שואלים בכל פעם אימתי יו"ט ואינם בקיאים ויום שבת כולם בקיאים ויודעים, ד') ומה שכתב נייתי לוח ונחזי הלא רוב ככל המון עם אינם יודעים גם מחשבון הזה רק שנדפס בטור ופר"ח ובמקום שיש בני תורה יוכלו לעיין בו אבל במקום שאינם בני תורה כדמצוי הרבה פעמים מאין ידעו זאת, (ועוד הדפוס נתחדשה זה איזה מאות שנים ותקנת שלחו מתם הי' עוד בימי רבי יוחנן בימי ר' אלעזר תלמידו והלוחות נדפסו זה זמן לא כביר, ועוד מי יבטיח לן שמסדרי הלוחות לא יטעו וכדאירע כן באמת לפעמים) ה') ומה שכ' ליישב בשם תורת יחיאל הנה על סברא שלא הובא בראשונים ובפוסקים ואין ראייה מוחלטת לסברא זו מש"ס ופוסקים לא נוכל לברר ולקבוע הלכה למעשה, אבל גם סברא זו דחוי מאוד מאוד ההוא אמר כיון שע"י ריחוק גליות לישראל לד' כנפות הארץ אשר שם היום מתחיל באיחור הרבה מן א"י לכן עשו שני ימים כדי שבתוכם יהי' יום ארץ ישראל, ההוא השיג והבין חולשת סברתו והנה א"י ת' מאות פרסה על ת' מאות פרסה גם אם נניח שירושלים באמצע א"י הלא מהלך אדם בכל יום (חוץ מהלילה) עשר פרסאות כבגמ' פסחים וא"כ עד סוף א"י מאתים פרסאות ואם נחשוב ומהלך החמה גם בלילה הוא כמו ביום א"כ רחוק קצה א"י מאמצעיתו עשר הימים ועשרה לילות לכה"פ ובאותו זמן כבר נתאחר היום להתחיל בקצה א"י מבירושלים כמו שחזינן עתה באותן מקומות מכש"כ שירושלים כמעט בקצה ארץ ישראל והוה יותר (ועיין בתוס' ב"מ דף כ"ח ע"א בד"ה חמשה עשר יום שמירושלים עד סוף א"י ל"ט יום אלא דמסקי דישוב לא היה כ"כ) ולפ"ז היה לחכמים אז לפי סברתו גם לתקן בארץ ישראל שני ימים כדי להשוותו כי גם בא"י אינו שוה התחלת יום ממש כמו בירושלים. ה') מה שהאריך בדבור בד"ה ועפ"י סברות מכרעת וכו' אינני מבין כוונתו כי זה קושיא הגמ' שעכשיו אנו בקיאים והוה כאלו בטלו כותים ומשואין משואות ואפי' בחו"ל יודעים באר היטב אימתי יו"ט ע"י החשבון כמו שהי' בימי משואין משואות למה עושים שני הימים זה הוא קושיא הגמ' באמת ומתרצין משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם דילמא גזרו מלכות גזירה וכו'. ו') ומה שרמז בדבריו כשמו כן הוא שני ימים טובים של גליות ולאפוקי א"י במחכ"ת מזה גופא מוכח שאינו תלוי כלל בארץ ובחו"ל הלא גליות אין כוונה גלות בחו"ל אלא שנתפזרו ישראל רחוק מא"י וראיה גמורה לזה מסנהדרין (דף י"א ע"א) אין מעברין את השנה אלא וכו' ומפני תנורי פסחים ומפני "גליות" ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו ופירש"י בני הגולה הרחוקים ונשמע לב"ד שנעקרו ממקומן לעלות לרגל ולעשות פסחיהן עכ"ל נראה שנקט לשון גליות בזמן שבית המקדש קיים וקרי להו הגליות ובפרט לאותו סברא שבני חו"ל אינן חייבין כלל בקרבן פסח עיי' בשילת יעב"ץ בזה, ואיתא בתשובת הגאונים שמיד שבא יהושע עם ישראל לא"י התחילו הרחוקים מעבר לירדן כמו בני גד ובני ראובן חצי שבט המנשה לעשות שני ימים רק במדבר שהי' כן ישראל במקום אחד יחד עשו רק יום אחד. ז') והנה העתיק כהד"ג נ"י הרמב"ם והמעיין ברמב"ם כפשוטו יראה שכל כונתו שהכל תלוי רק בהגעת השלוחין בין בארץ בין בחו"ל ומאי שרצה לומר או ישוב שנתיישב עתה קאי על חו"ל זה דוחק אילו היה כותב מקום שבינו לירושלים יו"ד ימים או פחות והוא סוריא או חו"ל ואין להם מנהג וסמוך ומיד הי' כותב או הי' מקום שנתיישב עתה קאי על חו"ל אבל כיון שכותב תחלה או שנתחדש עתה במדבר א"י ואח"כ כתב או מקום שנתיישב מוכח דקאי גם