התעוררות תשובה חלק א רכז

וראיתי דבר תמוה בראב"ד בתמים דעים בהשגות על בעל המאור הנדפס אצל הרי"ף דפוס לעמבערג (על מס' פסחים בפ' מקום שנהגו) וז"ל א"א זה אינו כלום שאין בכל הגולה ולא בא"י מי שלא ינהוג שני ימים טובים של גליות עכ"ל משמע מדבריו כפי פשטות לשונו שהיו נוהגים שני ימים בכל העולם גם בארץ גם בחו"ל ובאמת הטעם משום דחשו חכמז"ל זימנין דגזרו מלכות גזירה ואתי לקלקולא ופירש"י שלא יתעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור וכן שייך נמי חשש זה גם לבני א"י וכבר העיר על זה בשיל"ת יעב"ץ שם אך הר"ן בסוכה נשמר מזה וכתב משום האי חששא לחוד לא היו מתקנים לכתחלה לעשות שני ימים טובים רק היכא דכבר נהגו תקנו שיעמדו על מנהגם הראשון

ומלשון הגמרא סוכה (דף מ"ו ע"ב) ואנן דעבדינן תרי יומא לא מוכח מידי דיכול להיות דהכוונה אנן היכא דלא מטו שלוחים ועבדינן תרי יומא כי עד אביי ורבא קדשו על פי ראיה כדאי' ברמב"ם ה' קידוש החודש ושמא הוא בזה מרא דשמעתא אביי גם י"ל פירושו דמיירי אחר שידעינן בקיבועא דירחא ואנן עושין שני ימים ולשון הש"ס מגילה (דף ל"ח ע"א) דקאמר והאידנא דאיכא תרי יומא י"ל דקאי על כל העולם גם על ארץ ישרא' כס' ראב"ד האידנא דבקיאין בקבוע' דירחא או יש לומר דהאידנ' סתם ש"ס רב אשי שהיה בבבל ושם עשו שני ימים

והנה תמוה מאוד על הריטב"א בסוכה דמקשה ללישנא דסבר רבי יוחנן דאמר שמיני ספק שביעי שמיני לזה ולזה היינו לענין מיתב בסוכה שלא יתבינן בסוכה האיך עלה על דעת זאת הלא הוא ספק דאורייתא וצריכים ליתב בסוכה משום ספיקא דאו' ומתרץ דקאי דבקיאין בקיבועא דירחא והוה רק יו"ט מדרבנן לכן שמיני גם לסוכה דפטור מסוכה וקשה לתירוצו הלא בימי ר' יוחנן קידשו על פי הראייה והי' ספק גמור דאורייתא בכל העולם כולו חוץ היכא דמטו שלוחים ודוחק לומר שר' יוחנן שהאריך ימים מאוד קאמר זה בסוף ימיו דהא בר פלוגתי' בזה הוא רב והמה יחדיו היו תלמידים של רבי א"כ הוה בתחלת ימי רבי יוחנן ויש ליישב דבר"ה (דף כ"א ע"א) חיתא דמכריז ר' יוחנן היכא דמטו שלוחי ניסן גזירה אטו תשרי א"כ י"ל דמיירי היכא דלא מטו שלוחי תשרי בימים ראשונים אבל באו בימים אחרונים דהיה זמן להם להלוך עוד יותר ה' עד וי"ו ימים בחוה"מ וידעו בימים אחרונים כבר בקיבועא דירחא מ"מ היו מחוייבים לעשות שני ימים גזירה אטו ימים הראשונים דגזירה קרובה יותר היא מניסן אטו תשרי ובזה מיירי ר"י ושפיר דברי הריטב"א זצ"ל. והנה חזינן לגאון דכתב (ח"ס) דמדאורייתא לא היו צריכים לעשות רק יום אחד דרוב פעמים היה יום ראשון ר"ח ואזלינן מן התורה בתר רוב ויום שני רק מדרבנן משום דחיישי למיעוטא וגם בזמן שמקדשין ע"פ ראיי' ולא באו שלוחין רק יום שני מדרבנן בזה מיושב לענ"ד קושית תוס' ר"ה שם בד"ה לוי איקלע לבבל דמקשים האיך אכלו באותו יום ותירוצם דחוק עיי"ש אבל לפי דבריו ניחא דמן התורה אינם מחויבים להתענות דאזלינן בתר רוב ומן התורה אין צריכים להאמין לו כלל ולהאמינו ללוי כבי תרי ומתוספות שם משמע דיצאו כבר מן התורה במה שעשו יום כפור ביום שחשבו המה ליום העשור ומיושב ג"כ קושית הריטב"א דסבר ר' יוחנן שמיני גם לסוכה כיון דכל חיובו רק מדרבנן הוא וראה זה בריטב"א סוכם שם בד"ה נ"ל נקט בלשונו דכשתקנו חשבון המועדת תקנו ע"מ כן שישארו במנהגם הראשון לעשות שני ימים ולא נקט הריטב"א בלשונו שתקנו "גם כן" שיזהרו במנהגם הראשון משמע מלשון "על מנת" שתנאי התנו בקביעת חשבונן שיועילו על מנת שיעשו עוד שני ימים ואם לא יעשו שני ימים בטל קביעותום ואין לו קיום מעיקרא ונתבטל גם יום ראשון כיון שלא נקבע החודש מפי ב"ד הסמוכים

ועתה אשיב על מה שהשיב רב גאון אחד נ"י בענין הזה ומתוך דברי יהא מובן מה שכתב הרב הגאון הנ"ל הנה הקשה רב גאון זה על תקנתא דחכמז"ל למה תקנו ליזהר במנהג אבותם משום דילמא גזרי מלכות גזירה הלא גזירה עבידא דבטלי והאיך עקרו בשביל זה מצות תפלין החמורה במחכ"ת לא קשה כלל התם בכתובות שקלינן וטרינן למיעקר תקנתא דרבנן לגמרי מכל וכל (כמבואר להדיא שם בתוס' דף ג' ע"ב בד"ה תקנתא דרבנן) ועל זה אמרו גזירה עבידא דבטלי ולא תקנתא אבל הכא לא עקרו מצות תפילין מכל וכל רק איזה ימים בשנה בימים אחרונים של יו"ט כדי שלא לבא לקלקולי' וכן דרך חכמז"ל לגזור בשב ואל תעשה למיעקר מצוה דאורייתא לגמרי לפעמים כדי להעמיד עי"ז מצוה