התעוררות תשובה חלק א רכו

סי' רכ"ח קשה לי האיך נפסק לדינא דאשה מפני שרשות בעלה עליה פטורה מכיבוד או"א (יו"ד סי' ר"מ סע' ז') הא אם האב והאם מצוום לבניהם לשרתם אם האב קודם מפני שגם אמו חייבת בכבוד האב (שם סע' יו"ד ובש"ך שם) וכיון שפסקינן חייב אדם בכבוד חמיו א"כ אם אביה מצוה לה תהיה חייבת בכבודו של אביה מה תאמר רשות של בעלה עלים הא בעלה ג"כ חייב בכבוד אביה שהוא חמיו וממילא חייבת לשמוע לאביה ואם גם אולי חייב בכבוד חמיו רק מדברי סופרים מ"מ כיון שבעלה מחויב בכבוד אביה אפי' אם החיוב ממנהגא מ"מ שייך לומר אני ואתה חייבים בכבודו והאיך נפסק בשו"ע זה וצע"ג

סי' רכ"ט לא הבנתי מג"א תקע"א סק"ג דקטן בן י"ב שקבל תענית נדרו קיים לפי"מ דמבואר במס' נדה בסוגיא דמופלא סמוך לאיש הקדשו ונדרו בשלו חל על אחרים אבל הוא פטור עליו ואולי צ"ל קטנה וגם זאת אינו מובן דאין האב צריך להפר לה תעניתה דאינו חל עליה (וצ"ע ע"ד מה שהקשה רב גדול אחד על הכת"ס בחאו"ח סי' ל"א דביוכ"פ שתליא ביתובא דעתא משכחת לה דחייב אף בפחות משיעור כותבות דאם אכל בערב יוכ"פ כזית ובתוך אכילת פרס הי' משלים ביוכ"פ שיעור כותבות ומייתב דעתא בכך חייב כרת על זה עיי' שם ודבריו תמוהים מהא דאמרינן בכריתות דף י"ד דמיירי בכוליא בחלבה או דמכיא בתמרא עיי"ש ולפי דברי הכת"ס למה לדחוקי כ"כ הרי ניחא בפשיטות וצ"ע עכ"ל. ונלענ"ד לא קשה מידי דסברת הכ"ס ז"ל נכון דאם אכל סמוך ממש לצאת הכוכבים חצי שעור ומיד אחר צאת הכוכבים אכל בתוך כדי אכילת פרס השלמת השיעור חייב אבל זה לא שכיח כ"כ לצמצם לכן נקטו האמוראי תירץ מרווח יותר

סי' ר"ל נסתפקתי אודות הקאלאניען בארץ ישראל אם מחויבים לחוג את חג ה' מועדי קודש רק יום א' או שני ימים כי המה מקרוב באו ונתיסדו ומבואר ברמב"ם הל' קידוש החודש פרק ה' בהלכותיו שמה אשר יוצא מהם להלכה שעיר חדשה שנתיישבה מחדש במדבר ארץ ישראל (כמו אלו הקאלאניען) או אפילו רק נתיישבה רק אחר שהתחילו לעשו' המועדו' שני ימים אחר שקבעו יו"ט חז"ל על פי חשבון צריכים לעשות בלי פקפוק שני ימים טובים הגם שהוא בארץ ישראל ועוד זאת אם ספק הוא אם באו שלוחים לשם או ספק שנתייסדה העיר אחר כך אחר כלות השלוחים ונתיישבו אחר שהתחילו לקדש עפ"י חשבון צריכים גם כן לעשות שני ימים כרוב בני עולם מוכח מזה שבני קאלאניען חייבים בשני ימים טובים וכן העלה שו"ת מהרי"ט צהלין ושילת יעב"ץ ח"א תשובה קס"ח והובא בברכי יוסף או"ח תצ"ו ומסיק בבר"י דיפו הסמוכה לירושלים דעושים יום א' הבר"י מסכים לזה מטעם כי בלי ספק יש להם קבלה כי באו השלוחים שמה בזמן שקידשו על פי ראי' איברא בריטב"א המכונה לרשב"א סוכה דף מ"ג בדברי המתחיל ופריך העלה דהגם גם בבבל יודעים היו באיזה מקומות ואולי בכולה יום שקידש הב"ד את החודש מ"מ כיון שברוב חו"ל לא ידעו תקנו חז"ל שכל חו"ל יעשו שני ימים וברוב א"י שידעו בבוא להם שלוחים בקיבועא דירחא תקנו שכל א"י יעשה רק יום א' וחולק על הרמב"ם והוא תמוה שלא הביא שיטת הרמב"ם ומאי דסייע לסברא זו הוא לשון הא לן והא להו דפירושו לן לבני ארץ ישראל ולהו היינו בני בבר ומדנקט סתם לחלק בין א"י לבבל משמע דכל א"י שוה וכל בבל שוה אבל לרמב"ם יש לפרש כפשוטו הא לן דמטו שלוחים ובקיאים בקבוע דירחא והא להו דלא מטו להו שלוחים ולא בקיאים בקבוע דירחא

והנה לשון משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם שבידכם משמע כרמב"ם שינהגו במנהג אבותם כמו שנהגו אבותיהם ואין שייכות כלל לא לארץ או לחו"ל אבל באמת אינו עולה לשון זה גם לרמב"ם דתרי לדבריו אם יצאו אנשים ממקום ששלוחים באו ולא נהגו רק יום אחד ועשאו ישוב במדבר א"י צריכים לעשות מאז ולהלן ב' ימים כדמשמע מרמב"ם וצריכים לנהוג שלא כמנהג אבותיהם. כי לדבריו העיקר תלוי במנהג המקום שנתיישבו שם ולא במנהג אבותיהם מקדם מ"מ היפך ראיי' מלשון הש"ס הנ"ל נגד הרמב"ם גה כן אינו דשלחו מתם דבר זה לבני חו"ל שנהגו מאז מחמת ספק שני ימים שיזהרו במנהג אבותיכם שבידכם גם מכאן ולהלאה הגם שבקיאים עתה בקיבועא דירחא ולאותן ששלחו שפיר שייך לשון זה.