התעוררות תשובה חלק א רכה

רמז ורמיזה בש"ס ופוסקים מזה לולב נזכר במתני' וקודם מנחה וק"ש נזכר במתני' שבת דף ט' ע"ב ובשו"ע סי' רל"א קודם קריאת המגילה בשו"ע סי' תרצ"ב קודם הדלקת נר חנוכה במג"א סי' תרע"ב סעק"ה בשם מהרש"ל וקודם שריפת חמץ סי' תל"ג במג"א סי' תמ"ה סעק"ב (ובנחלת צבי ביו"ד קודם המילה אם מותר לאב לאכול משום מצות וביום השמיני) אבל משופר לא ראיתי בשום מקום ואולי משום אימת הדין חין לחוש שישכח מלשמוע התקיעה וכמו שהתירו לקרות לאור הנר ביוהכ"פ ולא חיישינן שמא יטה כמבואר בהל' שבת סי' ער"ה ובאמת גם יש לדון אם מותר לאכול קודם הלל אין לומר דמותר משום דחביבא לא ישכח ר"ה כ"ג ע"א דגבי שופר תרי קלי משתמע דאיידי דחביבא יהבי דעתיהו ושמעו הא גם מגילה חביבא כדתנא בהלל ובמגינה אפילו עשרה קורין כאחד (כדאי' בש"ע או"ח סי' תפ"ח סעי' ב') משום דחביבא יהבי דעתיהו וראיתי בשאילת יעב"ץ ח"א סי' מ' שדן אם מותר לאכול קודם הלל אבל לא כח דעתי במה שמקל שם בלי טעם מוכרח. ועוד יש ליתן טעם עפ"י מה דאיתא ר"ה פ"ד דף למ"ד ע"ב פעם אחת נשתהו העדים מלבא ונתקלקלו הלוים בשיר שרוב פעמים לא באו העדים בשחר והיו ממתינים כל היום על העדים לפ"ז לא היו תוקעין בשופר עד שקדשו ב"ד את החודש ומברכים ותוקעים ובפרט לפי מה שביארתי במקום אחר לפי מה שכתבו רבותינו אחרונים ז"ל שבמ"ע גם הרמב"ם מודה ספק דאורייתא להחמיר מ"מ בספק אם נתחייב בעשה כל העולם מודה דפטור מן התורה אם אחד תוקע קודם קידוש החודש שאז הי' פטור מן התורה א"כ הוי אינו מחוייב בדבר וא"כ אם קידש אח"כ ב"ד החודש צריך לתקוע עוד הפעם כיון שהתקיעה הראשונה היה בעת שהיה פטור שהוא דומה למי שתקע בעת שטותו ונתרפא שצריך לתקוע עוד הפעם ובכמה פעמים שלא באו עדים אלא סמוך למנחה ולא רצו חכמים לאסור מלאכול מפני שנתבטל משמחת יו"ט וכבוד יו"ט שהוא מן התורה כפי מה שפסקינן ר"ה אסור בתענית וחייב לאכול ולשמוח ואיתא בשו"ע סי' תקצ"ז סעיף א' ועיין ברא"ש סוף מסכת ר"ה ואיתא במג"א סי' תרנ"ב סע"ק דאם לא הביאו לו לולב לא יתענה יותר מחצות כיון דאסור להתענות בחוה"מ ומכש"כ ביו"ט לכן לא גזרו חכמז"ל לאסור לאכול כיון שהרבה פעמים לא קדשו החודש עד אחר חצות וממ"נ אם לא באו עדים א"כ אותו יום חול פשיטא שמותר לאכול ואם באו עדים ונתקדש היום א"כ יו"ט הוא ואסור להתענות ועוד כיון שכל איסור זה לאכול קודם המצוה רק מדרבנן לא החמירו בספק שמא יבואו עדים וכיון שמעיקרא לא נאסר הגם שאנו עתה בקיאין בקביעא דירחא ושניהם יו"ט בודאי עדיין בהתירו עומד כמו אז ואין בידינו לאסור מה שלא אסרו חכמים כי"ל וק"ל

סי' רכ"ו תמי' לי פי' רשב"ם (פסחים דף קי"ז ע"ב) בשבת וביום טוב בתפלה ובקידוש שצריך שיזכור יציאת מצרי' מגז"ש הלא גזירה שוה הוא דאוריי' וקידוש יו"ט דרבנן ואולי סבר כבה"ג דקידוש יו"ט דאורייתא ויליף מאלה מועדי ה' אשר תקראו מקראי קודש ותפלת יו"ט ושבת דאו' כברמב"ן שמקרא קודש פירושו לומר ברבים ובוועד שיום זה קודש וזה קראו מקרא קודש אבל קשה הלא בתפלת שבת לא נזכר כלל מקרא קודש

ועוד קשה לי היכא ילפינן דכלי חרס אינו יוצא מידי דופנו מדכ' וכלי חרס ישבר הלא גם בטומאה כתיב בפ' מצורע בנגע בו הזב ישבר והתם אין שייך טומאה בלועה ואין יוצא מידי דופנו ועיין זבחים דף צ"ו ע"א בתוס' ד"ה אלא קדירות וצ"ע

סי' רכ"ז מובא בשל"ה הקדוש סגולה שלא ישכח אדם את שמו ביום הדין יאמר קודם יהיו לרצון (סוף שמ"ע) פסוק המתחיל באות ראשון משמו ומסיים באות אחרון משמו. וי"ל אם פסוק זה מן התורה או מן נ"ך האיך מותר לאמרו בעל פה עיי"ש שו"ע או"ח ס' מ"ט ובמחהש"ק שם ונהגתי לכתוב הפסוק לאשה על נייר בלי שרטוט רק שני תיבות תחת שני תיבות על פי המבואר בשו"ע יו"ד שלשה אין כותבין בלי שרטוט סי' רפ"ד ומשום אין כותבין תורה פרשיו' פרשיו' (סוף הל' ס"ת שם ס"י) ועת לעשות לה' אין שייך בזה מ"מ אם גס רגיל פסוק זה על לשונו מאוד לפי מה דמסיק המג"א דלא כב"ח דצריך להיות רגיל דווקא בפי כל העולם ולומר היתר מפני שהוא מצוה וחובה כמו שנדחק החו"י באמירת תהלים לא שייך זה בדבר שהוא משום סגולה בעלמא.