התעוררות תשובה חלק א רכד

או לפי דברי הד"ג לא נגע בלבם כל התלאות אשר יבואו מזה אם אין תוקעין אבל באמת הובא בתוס' ר"ה ט"ז ע"ב על הא דאר"י כל שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעין לה בסופה וז"ל לא דאיקלע בשבת אלא דאירע אונס והובא בטו"ז סי' תקפ"ה סעק"ב והנה דבר פשוט שיש לחז"ל הכח מה"ת לתקן ולגזור ולגדור ואנו מצווים מה"ת לשמוע להם דאל"כ האיך עלה על דעת הסנהדרי גדולה מובחרי כל ישראל לתקן ולגדור לבטל מכל ישראל מצות שופר ולולב בשנה אחד והאיך רשאין אנו לקבל ולשמוע אליהם וכן קבלו מהם כל התנאים וכל ישראל דור אחר דור אלא מוכח שאנחנו מחוייבים מה"ת לשמוע דברי חכמים והוא ככל מצוה שבתורה והמה יכולים או מחויבים לתקן ולגדור אין לנו נפ"מ אם ילפינן זאת מושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי וממילא מחוייבים אנו לקיים משמרתם דאל"כ מה הועילו חכמים במשמרתם או מפסוק שאל אביך אי לא תסור או הלל"מ פא"פ הרי גם משרע"ה בעצמו מיד בקבלת התורה גזר לבטל מצות הזאה ועל ידה מצות קרבן פסח שבכרת והמהרהר אחריהם כמהרהר על כל התורה כולה עיי' ברמב"ם הל' ממרים מתק לשונו וביאור דבריו שם ולפ"ז יאמר נא מה חילוק יש אם אנו מקיימים מצוה זו מה"ת או מצות תק"ש שניהם צוה הקב"ה חוץ אם נאמר שאין סגולת מצוה לשמוע דברי חכמים כסגולת תק"ש המהפך דין לרחמים ע"ז אשיב וכי אנו עובדים להקב"ה ע"מ לקבל פרס שיהי' לנו סגולת טובת המצוה רק אנו עושים כאשר צונו ה' אלקינו ואין לנו חילוק בין מצוה מה"ת זו או זו והנה גם סגולת שופר פועל לאמתתו רק אם מקיים המצוה לש"ש לקיים מצות בוראו ית' הגם שגם שלא לשמה יעסוק בתורה ובמצות ולא ימנע כמו שאחז"ל מ"מ העיקר לעשות לשמה וזה אנו מבקשים לעבוד הקב"ה רק לכבוד שמו הגדול ובפרט ביום הדין וכשם שמקבל שכר על הדרישה לתקוע בשופר כן מקבל שכר זו עצמו על הפרישה שלא לתקוע ובס' שיר מעון מפרש שאברהם אבינו התאמץ בשמחה ובכל לבבו להקריב יצחק לעולה ואחר שאמר לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער רצה עכ"פ לעשות בו חתך להוציא ממנו דם מעט כדאי' במדרש מגודל תשוקתו למצוה רבה הלזו להקריב בנו יחידו להקב"ה אשר שכרו הרבה לאין קץ מ"מ כיון ששמע אח"כ שרצונו של הקב"ה שלא להקריבו משך עצמו שלא לעשות מצוה רבה הלזו ומלקבל שכרה כי חפצו היה רק לעשות רצון הקב"ה באמת וזה שאמר לו המלאך ברך אברכך על חפצו לעשות רצון קונו להקריבו ואח"כ על שחשך ולא הקריב הן אמת חלילה לחשוב על הד"ג נ"י ככה כי גם הוא אומר שחלילה לעבור על דברי חכמז"ל רק בא לסמוך על שיטת הרי"ף לתקוע בב"ד קבוע והא דלא עשו כן חכמי רבנים הקדמונים זצ"ל בירושלים אשר הי' להם. ג"כ ב"ד קבוע? מקום הניחו לו להתגדר ובתשובה א' כבר בארתי שלענ"ד הלא בב"ד סמוכים פשיטא שתוקעין לפי פסק הרמב"ם ורי"ף ז"ל והרמב"ם פ"ד מהל' סנהדרין הלכה י"א כתב נראה לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבא"י למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים וכו' ויש להם לסמוך אחרים א"כ למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה וכו' לפי שהיו ישראל מפוזרים וא"א שיסכימו כולם והדבר צריך הכרע הגם שמהרל"ח בתשובתו כתב שלא לסמוך ועיי' בלח"מ שם שהר"י בי רב רצה להסכים דברי הרמב"ם ביד החזקה עם פי' המשנה שמועיל הסכמה הזאת להיות סמוכין מ"מ לענין שבות דרבנן שאם הל' כרמב"ם שמועיל סמיכה אם כן מותר לתקוע בב"ד סמוכים ואפי' בחו"ל כדאי' שם ה' י"ב סנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל רק בתק"ש שצריך ב"ד שקבעו את החודש זה ל"ש בחו"ל עיי' בהה"מ וכיון דבקיאין הוה כל ב"ד סמוכין בא"י כב"ד שקדשו בו את החודש וחיוב לתקוע מה"ת ואם הלכה כמהרל"ח עוברים רק על דרבנן והוה כמו ספיקא ולענין זה פשיטא דרבנן קיל ככל ספק דרבנן לקולא מכש"כ במקום מצוה מה"ת וחכמי א"י נקל מאוד בזה"ז לקבצם יחד וכל זה רק אם יסכימו לזה כל חכמי א"י לסמוך תחלה ולתקוע אח"כ. ויסלח לי על דברי כי רק דעתי קלה אמרתי לעורר ובידי חכמי הדור להכריע לטוב

סי' רכ"ה נסתפקתי אם מותר לאכול קודם תקיעת שופר דפשוט למה יגרע מנטילת לולב שאסור לאכול קודם כמתני' סוכה ל"ח ע"א וכדפסק בשו"ע או"ח סי' תרנ"ב ס"ב אך אחר שראיתי שרבים אינם נזהרים בזה וכהיתר גמור להם אמרתי כי פלא שלא נזכר דבר זה ולא