התעוררות תשובה חלק א רכג

המכשולות המביאים לידי סכנה בטל מצות עשה ועבר על ולא תשים דמים ועיין שם טו"ז מ"ש בסעיף ז' חכו ממתקים שם לפ"ז משום מצות עשה זו ושלא לעבור עליה מותרין לחלל שבת ולעבור על כל התורה כולה כדי להציל נפש אחת מישראל חוץ מגילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה ואין לומר הטעם הוא שמצוה להצילו כדי שישמור כל ימיו תורה ומצוות וכמו שנראה קצת מדברי באר הגולה שם אות קטן צ' עיי"ש זה אינו רק שחיות איש ישראל חביב לפני הקב"ה יותר מן המצוות וזה לשון רש"י יומא דף פ"ב ע"ב בד"ה מאי חזית וחי בהם ולא שימות בהם טעמו של דבר לפי שחביבים נפשות של ישראל לפני המקום יותר מן המצות אמר הקב"ה תבטלו המצות ויחי' זה ויש להביא ראיי' מהמתניתין הובא ביומא דף פ"ד ע"ב מהא דתנן מצא בה תינוק מושלך אם רוב גוי גוי אם רוב ישראל ישראל מחצה על מחצה ישראל ומסיק שם דף פ"ה ע"א אם רוב גוים גוי למאי הלכתא אמר רב פפא להאכילו נבילות עיי"ש בסוגיא רוב ראשונים ס"ל אם רוב גוים ואפ"ה מפקחין עליו את הגל בשבת דאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב וכן הובא בשו"ע אע"ז סי' ד' סעיף ל"ד ברמ"א שם וז"ל יש אומרים אפילו ברוב כותים מפקחין עליו את הגל בשבת ובבית שמואל שם ס"ק כ"ט ועיי"ש בבית שמואל ס"ק כ"ח בביאור דברי הרמב"ם א"כ כיון דהוא מותר לעבור על כל מצות האמורות בתורה משום שאזלינן בתר רוב שהמה רוב גוים ואעפ"כ מפקחין עליו את הגל בשבת א"כ ע"כ אין הטעם דמותר להצילו כדי שיקיים התורה והמצות דהוא פטור מכל מצות האמורות בתורה מוכח כמו שכתב רש"י לפי שחביבה נפש של ישראל לפני המקום יותר מן המצות והנה שבע מצות של בן נח שפשיטא שמחוייב מצד ממה נפשך אך מה שחמור לב"נ השבע מצות מבני ישראל כגון שהוא חייב מיתה בידי אדם עליהם ונהרג על פחות משוה פרוטה מזה הוא פטור ג"כ כמו ישראל דהא אם אנו דנין אותו כב"נ מחמת הרוב יכול הוא לטעון אולי ישראל אנכי ואיננו חייב מיתה על הגזל מה תאמר שאזלינן בתר רוב והוא ב"נ הא ב"נ אינו מצווה לילך בתר רוב שאחרי רבים להטות נאמר רק לישראל ולא לבני נח א"כ הוי ספק אצלו וספק דאורייתא להקל (רק מדרבנן להחמיר וב"נ אינו מחויב לקיים מילי דרבנן דלאו דלא תסור לא נאמרה לב"נ) אפילו להפוסקים דס"ל דספק דאוריית' מן התורה להחמיר היינו אם מחויב ודאי בדבר הזה ועתה נולד לו הספק אבל אם הספק אם מעיקרא הוא בחיובו כל עולם מודה דספק להקל (ועייין בכ"ס או"ח תשובה ל"ו שמבואר ומאריך בסברא זו עיי"ש ותמצא נחת)

והנה אם הב"ד רוצין להמית אותו על הגזל באמרם שאזלינן בתר רוב וכיון שרוב גוים המה אתה כדון כגוי אז הוא משיב אם הוא נדון כגוי אינו מחויב לילך בתר רוב ואולי ישראל הוא ואינו חייב מיתה על הגזל וכיון שספק אצלו הגם שגזל מ"מ נאסור לו מ"מ אלו הי' יודע שדינו כגוי ודאי וחייב מיתה לא הייתי גוזל רק כיון שהוא ספק ואין עונשו ודאי שחייב עליה לכן הקיל וזלזל בו ממילא איננו חייב מיתה בדבר זה

והשתא אם הי' מדליק גדישו של חבירו בשבת נאמר שחייב בתשלומין הגם שפסקינן דאין יכולין להוציא ממון ממנו דאין הולכין בממון אחר רוב ודלמא ישראל הוא וכל היכא דאין יכולין להוציא ממון מישראל ה"ה גם ממנו אין יכולים להוציא משום ספק מ"מ בזה נ"ל דהא המדליק גדישו של חבירו בשבת שפטור מתשלומין משום דקים לי' בדרבה מיני' לא יהי' אסון ענוש יענש הא אם יהי' אסון לא יענש כמבואר בסוגיא כתובות דף ל' מ"מ כיון שהוא מותר לעשות מלאכה בשבת שאנו הולכין בתר רוב גוי אם כן אינו מתחייב בנפשי' וצריך לשלם ממה נפשך אם גוי פשיטא שצריך לשלם ואם ישראל הוא מ"מ הוא מותר לכתחלה לעשות מלאכה בשבת ולא מתחייב בנפשיה א"כ לא שייך לומר על רשעה אחת אתה מחייבו ואין אתה מחייבו על שתי רשעות וצריך לשלם לטוב

סי' רכ"ד להשיב איזה מילין מול מילין מה שכתב רב גאון אחד הנה הא דלא תוקעין בשבת תנן במתני' "במקדש" היו תוקעין אבל לא במדינה דהיתה כבר תקנה זו בזמן שהיתה סנהדרי גדולה יושבים בלשכת הגזית וש"י דגזירה קדומה היא מימי משרע"ה דגזר משום ש"י כדאיתא בפסחים ס"ט והנה הממרה על סנהדרי דולה הוא זקן ממרה ולהם נתן הקב"ה בתורה כח להכריע בכל התורה כולה וכי יעלה על הדעת כי לא נגע בלבם מצוה מן התורה תק"ש ולולב