התעוררות תשובה חלק א רכב

מצות וחי בהם אבל באמת אינו כן דאנו דורשים ושמרתם את מצותי ואת חקותי אשר יעשה האדם וחי בהם על מנת שחיה ודאי ולא יבא לידי ספק מיתה ע"מ כן צוותי המצו' אבל בלא"ה מעיקר' אינו מצווה עלי' והנה אפי' אם הוא מן המורידין מ"מ גם הוא בכלל ישראל וחייב לקיים התורה ומצותיה והיכא דמזיק לו לחיותו בספק סכנה לא נצטווה גם הוא עליהם ומותר הוא לפקח על עצמו וכן אחרים בעדו והנה פשוט שאסור להצילו אפילו בחול אדרבא הוא מן המורידי' מ"מ אם חלל עליו שבת אינו חייב על שחלל שבת עליו כי אדעתא דהכי לא נצטווה על השבת והנה מי שסובר ששבת רק הודחה והיכא דיכול להצילו ע"י גוים או בלא חילול שבת אסור לחלל גם כן הדרשה מזה הפסוק דלא נצטווה על המצות אם אי אפשר בשום אופן להנצל ממיתה רק ע"י שעובר עליהם אבל אם יוכל להנצל בענין אחר אז צריך להנצל בענין אחר ולא יעבור על המצות

והנה אם גם בגר תושב ובכל הנכרים שאזהרתן זו מיתתן וגוי נדון בעד אחד ובדיין אחד מ"מ היכא דעובר עליהם משום פקוח נפש יש לומר דשרי כמו ישראל שחייב בעדים והתראה מיתת ב"ד על חילול שבת מ"מ לפקוח נפשו שרי הגם דלימוד ודרש וחי בהם לא נאמר אלא לישראל כמו כל הדרשות מ"מ מסברא הוא כיון דשבע מצות לא נצטוו עליהם רק משום ישוב העולם ועיקר ישוב הוא חיות בני אדם ולא תוהו בראה לשבת יצרה ומותר לו משום פקוח נפשו ומצינו כעין זה סברא בתוס' סנהדרין הגם שלא נצטוו בפירוש ב"נ עליהם רק הסברא מחייב אותם ואי בעית אימא קרא הלא דרשו חז"ל אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אדם לא נאמר אלא האדם שאפילו גוי העוסק בתורה הוא ככהן גדול א"כ קאי האדם גם על גוי ונדרש ושמרתם חקותי ומצותי אשר יעשה "האדם" בין ישראל בין גוי וחי בהם על מנת שיחיה בהם ממילא בפקוח נפשו לא נצטווה עליהם ופשוט לי דבגר תושב כיון דמצוה להחזיקו ולפרנסו ומקרא מלא הוא והחזקת בו גר ותושב וחי עמך מכש"כ שמצוה להצילו ולפקוח על נפשו אבל לחלל שבת עליו היה סברא לנו לדרוש ושמרתם חקותי ומצותי אתם ישראל אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שגם האדם היינו גם הגוי יחיה בהם ואי לא אין אתם מצווים עליהם והי' שרי לפקח בעדו מ"מ ממס' ע"ז (דף כ"ו ע"א) נרא' להדי' מלשון דאמרי אתם דלא מנטרי שבת' אסור לן וליכא איבה וי"ל דהתם קאי אסתם גוים ולא אגר תושב ויש לעיין עוד בזה הגם שאין מקבלין גר תושב בזמן הזה רק בזמן שהיובל נוהג כדאיתא בהרבה מקומות ברמב"ם מ"מ גוי שמעצמו קבל עליו לקיים שבע מצות לשם שמים אם מותר לפקוח עליו מ"מ ברמב"ם הל' שבת פ"ב הלכה י"ב מבואר להדיא ברמב"ם הל' שבת פרק ב' הל' י"ב שאין מחללין שבת על גר תושב עיי"ש וכל זה כתבתי רק להערה בעלמא ולא להלכה ומי שדעתי רחבה יבאר הדבר להלכה למעשה

סי' רכ"ג שאלה לפי מה שפסקינן השורף גדישו של חבירו בשבת דפטור מתשלומין משום דמתחייב בנפשו היכא תמצא כל ששורף גדישו של חבירו בשבת אפילו במזיד ואעפ"כ חייב בתשלומין

תשובה הנה בסוף מס' יומא (דף פ"ה ע"ב) א"ר שמעון בן מנסיא ושמרו בני ישראל את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה פירש"י כדי לעשות שבתות אחרות יזהרו בשבת זו בקיום שמירת שבתות הרבה עכ"ל לפ"ז על חיי שעה אין מחללין כיון שבלאו הכא לא יוכל לקיים שבת אחר מכש"כ שבתו' הרב' מכש"כ רבים או מכש"כ כל ישרא' לא יחללו כיון שאפילו יחי' שנים רבות ויקיים שבתות הרבה לא יהי' יותר שמירת שבתות אלו ממה שחללו כל ישראל שבת בעדו אבל לפי דברי ר' יודא אמר שמואל דדריש וחי בהם ולא שימות בהם וברש"י שם איתא על הא דשמואל לית ליה פירכא וז"ל אשר יעשה האדם המצות שיחי' בהם וודאי ולא שיבוא בעשייתן לידי ספק מיתה אלמא מחללין על הספק ופירש הכתוב כך הוא שקב"ה לא צווה אותנו על המצות אלא אם אינם מבטלים אותנו מחיותינו אבל אם יש ספק שיבוא מזה ביטול חיות לאיש ישראל אדעתא דהכא לא צוה הקב"ה אותנו מעיקרא וכן הוא בתוס' שה דף פ"ה ע"א בד"ה לפקח הגל ויוכלו לחלל שבת אחרים כדי להציל איש זה מסכנת מיתה ודבר פשוט הוא שכל ישראל מותרים ומחוייבים לחלל שבת ולעבור כל המצות בעדו כדי לפקח אפילו על חיי' שעה לפ"ז מה דאיתא בש"ע חו"מ סי' תכ"ז סעיף ח' וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירה ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה שנאמר השמר לך ושמור נפשך ואם לא הסיר והניח